אני קצת מסתכנת בפרסום הזה
הסכנה העיקרית - זיהוי
לא נראה לי שיש מנהג כזה בכל המשפחות ובטוח שאם מישהו מהמשפחה שלי גולש כאן ויקרא את זה מיד הוא ידע ויבין שיש כאן נציגות לשבט- לא נראה לי שיש כאן מישהו מהמשפחה כי כולם בסך הכל דיי שפויים חוץ ממני אבל לכי תדעי..
כל הילדות שלי ערב לפני ליל הסדר היה לא פחות חגיגי מליל הסדר עצמו.
סבא שלי היקר היה מתרגש מערב הסדר- ככה קרא לו , כל שנה כמו ילד קטן.
בלילה שלפני הסדר היה מתכנן לנו סדר של פול וסטייקים. פול ירוק שהינו יושבים לקלף מהתרמילים וסטייקים על מחבת.
הם גרו להם בדירת שיכון קטנה של עמידר 2 חדרים סך הכל ובערב שלפני ליל הסדר כל הבית כבר היה כשר לפסח ואנחנו היינו יושבים ב"הול"כמו שקראו לזה אז ואוכלים פיתות פול וסטייקים.אף אחד לא היה מעז לעבור את מפתן הדלת לכיוון הסלון והיה כייייף.
אז היו סטייקים מתועשים לתפארת קפואים ולא מיושנים והיה טעיםם בערך כמו סטייק אנגוס הכי איכותי שאתם יכולים להשיג היום באיטליז הכי יוקרתי בפיתוח.סבא שלי אחכ היה לוקח שאריות פיתות והיינו עושים ביעור חמץ. הייתי ישנה לי שם ובבקר בשמונה אוכלים חמץ אחרון ואז יוצאים לשרוף את החמץ הנותר. בכל השכונה היה ריח כמו של ל"ג קטן באמצע של בוקר אביבי.
ואז גדלנו, כל ילד מהילדים של סבא וסבתא שלי השריץ ילדים ואנחנו הנכדים גם לא ממש חסכנו בצאצאים ובשנים האחרונות שעוד היה קיים המנהג היינו אוכלים באותו "הול" רק שבמשמרות והתחלנו לקנות סטייקים איכותיים וסבתא שלי טענה שהבשר קשה וזה, זה לא בשר זה סולייה.
כששכרתי לי את הדירה הראשונה עם בן זוגי היתה לי חצר גדולה והזמנתי את כולם אלי לארוחה שלפני הסדר ואפילו עשנו על האש. נו ברור אותו דבר זה לא היה אבל עדיין היה כיף.
עזבתי את הדירה התחתנתי, נולד לי ילד ,התגרשתי ,סבא שלי קיבל אלצהיימר -מת והמנהג נגמר.
היום-ערב לפני הסדר, אבא שלי שיבד"ל היה אצלי בבית וכשהלך עמד שנייה והסתכל עלי
מה קרה אבא?
היום זה הלילה שלפני ערב הסדר
אני ככ מתגעגע.
ולאיש בן החמישים + היו דמעות בעיניים.
איזה חארות אנחנו אבא איך שכחנו, לעשות אזכרות למתים אנחנו זוכרים, לעלות לבית העלמין אנחנו זוכרים,
אבל את הערב שלפני הסדר..שכחנו.
שנה הבאה יהיו סטייקים, פול ירוק ופיתות ואוכלים בהול אבא - מנהג זה מנהג.
סבתא עוד בחיים , אל תבכה אבא...
חג שמח.
לפני 14 שנים. 28 במרץ 2010 בשעה 18:22
