סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימים אחרים

כל עוד החלומות אופטימים לא נורא ,כשיתחילו הסיוטים זה כנראה סימן שהתעוררת למציאות.
לפני 14 שנים. 14 ביוני 2010 בשעה 18:49

וכן תנגנו לכם בראש את קליינשטיין

הכרנו (כמובן)כאן
שלושים + רווק חמוד
כשהוא פנה אלי אמרתי לו תשמע אני בזמן שאני לא הכי מחפשת
כן כן בסדר בואי רק נקשקש, קישקשנו עברנו למסנג'ר מצלמה שיחות אל תוך הלילה.
תוך כדי הוא שואל ומבקש להפגש ואני בשלי , לא מתחשק לי אני בתקופה של צינון אחרי קשר.
והוא ממשיך להתחנן ולבקש כשהוא חוזר ואומר
מה שתרצי
מה שתבקשי
איפה שתגידי
מה שתרצי אביא לך.
אז חשבתי וחשבתי
ואמרתי
אממ בוא נפגש לראות יחד את גמר המונדיאל (והוא חולה כדורגל)
לא לא הוא אומר לי זה לא
את זה אני רואה עם חברים שלי.

עם הזמן עמדתי בשלי ולא נפגשנו
הקשר קצת חדל מלהתקיים וזה קצת מבעס אותי
אז אם אתה שומע אותי
(לא הכרנו בניק הזה והוא לא ממש יודע על קיום הבלוג הזה)
אם אתה שומע , תתחנן עוד קצת אולי ילך לך
מקסימום נסגור על החצי גמר( ובמיוט הבווזלה גומרת אותי).
לא מתפשרת על שלב הבתים שמניות ורבעי גמר.

והינה שיר ממש מוזר אך קפץ לי אסוציאטיבית

&feature=related

אסגל​(שולט) - זאת תכונה אנושית, ככל שהדבר ירחק מאתנו כך נשאף לו יותר. ניסיונות הסרוב שלך רק הלהיבו אותו יותר.
"באלברטין איננה" של מרסל פרוסט (מתוך ספרו היחידי "בעקבות הזמן האבוד"). ממחיש זאת הגבור שמאס באהובתו חושק בה שוב לאחר נטישתה.
לפני 14 שנים
מונולוגית​(שולטת){lucky} - איזה כיף שיש לי גם מגיב אינטלגנטי(:
קראתי את בעיקבות הזמן האבוד.. היה כיף.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י