יש לי ככ הרבה לכתוב ככ הרבה להגיד והכל עע מבולבל
וגם התגובות כאן ככ אידיוטיות
אל תגיבו בבקשה אל תגיבו
בגדול זה העיניין הזה שאני לא יכולה להתמודד עם טוב..
ממש כמו בפירסומת של קרן מור עם ויזה לאומי
ולא זה לא שאני הולכת לכיון של לרצות להיות בצד השני חס וחלילההה
זה מסובך נו ותכלס אני לא באמת מצפה שמישהו יבין על מה אני מדברת.
דוקא בזמן האחרון יוצא לי להכיר - גם כאן גברים מה זה מקסימים
ממש ממש מקסימים אמיתיים רגישים אכפתיים .
נו וברור שמרפי הבן זונה כרגיל צודק ואני דווקא עכשיו
ממש לא בנויה לאיזה שהוא קשר בימים האלה.
עכשיו ,אחרי תקופה ממש טובה שהיתה, לי נמצאת עכשיו בפסגת החרא.
אין לי סבלנות לאף אחד לא יכולה להכיל אף אחד אין לי כוח אפילו לנשום
והם הם אותם מקסימים מציעים ככ הרבה דברים רוצים לרצות רוצים לעזור
ואני מסרבת
וגברים כמו גברים כמה שלא תרצי הם ירצו יותר
כי הרי זה להשיג את הבלתי מושג
ואני באמת שלא משחקת ואני באמת שלא רוצה..
ימים כאלה נו
טוב את האמת נתן אומר את זה יותר טוב ממני
כל קיץ קורה דבר-מה
ואף שכאילו כלום לא השתנה
מעונה לעונה הלב יותר נכנע
לפיתויי הליל של האדמה
כפוף על אהבתך הכוכבית
קינת קיץ אחרונה.
לא זכרתי איזו מתנה
ביקשת שאביא לך בשובי.
זהו פזרון נפש שלאחר קציר
הכל אסוף, רק שכחה קיצית.
זו העונה המתה שלך
מישהו מקשיב, מישהו חדל לשיר.
ואת, מה חושבת, פרחונית שלי, שתמיד אביב?
ומה בדבר בגידת הזמן ומה בעניין העננים
שחונים בפאתי הסתיו הריחני
עד מתי את חושבת אפשר לשחק באוהבים?
לפני 14 שנים. 11 באוגוסט 2010 בשעה 10:01