ימים אחרים

היא היתה נכנסת לי לדירה פותחת את הדלת לבד כי אף פעם לא נעול כאן יצור ענק צהוב ג'ינג'י עם לשון שלוחה מתנשפת רצה בליוי קול של נקישת ציפורניים כזה רעש שרק מי שיש לו כלבים בבית מכיר. נכנסת ישר אל המטבח מחטטת בפח אשפה או גונבת איזה משו מהשיש וכל הבית צועק בילי בילי נכנסה ואנג'י הכלבה שלי זורקת נביחה קטנה מהסלון ..
היא הסתובבה כאן בשכונה כלבה שלוחת רסן מפלצת טובה וחיננית ובכל מקום שעברה ילדי השכונה קראו בשמה.
היא גרה כאן בדירת הגן של הביניין הבעלים שלה ניסה כמעט הכל ואולי יותר מידי על מנת למנוע ממנה לברוח רק שהיא התברכה בחרדת נטישה כמעט שברה קירות
רק בשביל לברוח. כי נותרה לבדה בחצר היא פשוט יצאה מדעתה קפצה מעל גדרות חפרה ברורת נבחה את נשמתה רק לברוח רק לברוח.
הבעלים שלה ביצר את החצר שם מצלמות קשר אותה בשרשראות ושם לה קולר חנק...
(אני לא רוצה להשמע אמא שלי אבל אני אמרתי לו שלא פשוט לא..)

לפני ימים ספורים הבן שלי עלה הביתה וצעק לי אמא , בילי נחנקת . רצתי למטה והיא היתה צמודה לגדר מחוץ לגינה עם הקולר ממש הדוק לצואר שלה
שחררתי אותה והיא רצה לה חופשיה ומאושרת.

היום ישבתי בבית עם אחי אחותי היתה למטה וראתה את הכלבה תלויה בן שמים לארץ ומתה.
אחי ירד למטה והוריד אותה לרצפה אני לא התקרבתי אפילו כי אני לא מסוגלת לראות מראות כאלה.
כלבים זה רגיש אצלי ממש כמו ילדים.
כעסתי על בעלי הכלב כי לא קושרים כלב עם קולר חנק בכלל ובלי השגרה בפרט.

הפרידה מבילי הזכירה לי את הפרידה מיולי הכלבה האהובה שלי שמתה ממחלה לפני כמה שנים
קשה לי לחשוב על בילי מתה. וקשה לי לחשוב על האופן והדרך שהיא מצאה את מותה.
זה קושי כזה שגורם ליובש בגרון ועצב בבטן.
אז אני מספרת לעצמי כמו שמספרים לילדים קטנים
שבילי עכשיו יחד עם יולי מטיילות בעולם שכולו טוב עם כדורי טניס מדשאות ענק סטקים עם צמצורי
המוני חתולים לרדוף אחרהם אם כי יולי לא רדפה אחרי חתולים ובכלל היתה שונה לגמרי באופיה מבילי הפראית.
כי ככה לחשוב זה מרגיע אותי
יהי זכרן ברוך...