ימים אחרים

יש כאן איזה סיפור שרץ במגזין כמה שבועות "אלחנדרו" שכתב Gerald
הסיפור מסתיים בקטע :
" ואני צורח, כוס אמק, תתני לי כבר לזיין אותך והיא מצליפה כל כך חזק על הגב שלי שאני לא מצליח לסיים את המשפט ואני שוכח איך נושמים כשהיא קופצת עלי ואני מרגיש אותה מפלחת אותי לשניים, ונכנסת לתוכי יחד עם המוזיקה ואני צועק את השם שלה כי זה מה שהיא אומרת לי לא לעשות וכל פעם שאני צועק היא מזיינת אותי חזק יותר עד שאני כבר לא לעשות כלום חוץ מלייבב ובכל הצלפה אני צועק והיא בתוך התחת שלי, והיא ממלאת את כל מי שאני והיא צורחת עם המוזיקה ואני לא זוכר מי מהשמות שהיא צורחת זה אני והיא אומרת לי עכשיו ואני גומר עם התופים של הפזמון שלא שמתי לב שהגיע ואני צורח, צורח כמו שרק אלוהים צורח כשמישהי מזיינת אותו מאחורה והוא גומר על כל העולם והגרון שלי בוער ויורדות לי דמעות מהעיניים ואני יודע, יודע שזה רק מתחיל "



אני ככ אוהבת את הקטע הזה הוא מדליק לי את הראש הקטע הזה שהוא כותב: צורח כמו שרק אלוהים צורח כשמשהי מזיינת אותו מאחורה והוא גומר על כל העולם.
כאילו שבאמת אם יש אלוהים ככה הוא מנהל את העולם כאילו יש לו סטאפ תקוע בתחת והוא מזיין את העולם בחזרה.

ובלי קשר נחדרים מייבבים בוכים וצורחים את נשמתם זה הורג אותי הופך לי את הבטן , גם אם הם לא אלוהים.
בפס קול שלי יש את וריאציות גולדברג של סבסטיאן ואז הכל מושלם .