אז פעם באמת מצאתי אותך הפסקתי לשתות וקניתי בגדים חדשים ואפילו המון נעליים
בנינו בית עשינו ילד והיה לו ויש לו הרבה יותר ממה שהיה לנו
דיברנו אהבנו ואז נעלמנו
אז איפה אתה? איפה אתה?
עוברים עלי ימים ריקים אפורים עם ממש נגיעות קשות לשחור אבל שחור רע , יש שחור טוב , שחור טוב זה לילה שחור וקר ,זה מועדון אפל מגף נוצץ שחור ,נעל שחורה, גרביון שחור ,איפור מעושן ,לק שחור ,שער שחור ,בגדים שחורים רק שחורים . אבל זה, זה שחור רע.
אני חוזרת לאהוב ישן ג'וני או ג'ק ,בלנדד מחורבן כשממש שחור אז גם משהו שקוף זה בסדר.
אך אני לא סובלת בלוגים דיכאוניים אך אני לא סובלת אנשים דיפרסיבים .
מתי את הכי שונאת את עצמך ? כשאת רואה בך דברים שאצל אחרים לא היית יכולה לשאת.
ואין אין לאן לברוח. ככ לא סקסי הדכאון הזה ככ לא...
אני גם שונאת את הבלוג הזה שנפתח פעם עם ניק נוסף רק לכתיבה ואז התחלתי דרכו שוב להכיר אנשים
ושוב אני מסננת מה לכתוב ומה להגיד אותו פאסון מזויין אותו פאסון שהולך איתי מול חברים משפחה עבודה עבדים חנויות מועדונים ברים אפילו שסתם מסתכלת על אנשים ברחוב עם הסנוביזם הנרקסיזם הבלתי מוסבר שלי הוא תמיד ישנו שם , עומד לי מול הפרצוף ,
אבל עכשיו הוא נעלם לי .
זה כבר כמה שבועות שהכל ריק לי כלום לא מרגש לי
זה כבר כמה שבועות .
אז פעם באמת מצאתי אותך הפסקתי לשתות וקניתי בגדים חדשים ואפילו המון נעליים
בנינו בית עשינו ילד והיה לו ויש לו הרבה יותר ממה שהיה לנו
דיברנו אהבנו ואז נעלמנו
אז איפה אתה? איפה אתה?
כשאמצא אותך שוב אשתנה
איפה אתה?
לפני 12 שנים. 6 בדצמבר 2011 בשעה 14:27
