ביום ששושנה דמאי מתה מת סבא שלי
אותה קברו בטרומפלדור בת״א בית הקברות הכי מגניב עם ביאליק למשל שהיינו הולכים לעשן איתו סמים כשהיינו בתיכון שהיה ממש ליד, בעצם אולי לא הכי מגניב כי יש את ההוא בדגניה איפה שרחל ...
את סבא שלי קברו בירקון זה מן בית חרושת כזה למתים. בית קברות הכי עצוב שיש . עיר מתים כזאת בלתי נגמרת ותמיד קר שם גם באוגוסט (טוב אולי רק נדמה לי). גם כשאתה מת אתה צריך סוג של יחוס וכמה שאמרתי להם הלו רגע אני הנכדה שלו ואני מלכה אפילו יש לי פרופיל בכלוב ,לא הלך לי לא ממש הקשיבו לי אפילו חשבו שאני קצת מוזרה .
הלוויות לרוב זה דבר עצוב אם כי יצא לי להיות בכמה שוואלה אמרתי לעצמי ממש בשקט וממש ממש בלב : הכי טוב שיהיה קבור שם ,עכשיו העולם טוב יותר , למען האמת יש כאלה שהייתי כבר עכשיו שמחה לפנות להם איזו חצי שעה גג שעה וללוות אותם בדרכם האחרונה .
ההלוויה שלו היתה עצובה פלאים היה חורף אימים השמיים היו ממש שחורים והרי לא בלונדון אנחנו חיים שכל הזמן סגרירי פה וכאילו לא היתה פה יד המקרה ,באמת התעצבו להם השמיים.
נזכרתי היום ביום העצוב הזה כששמעתי שיפה ירקוני מתה. יש לי אהבה למוזיקה ישראלית ישנה , משושנה ויפה לא ממש "התלהבתי" אף פעם אבל ככה אצלי עובדים ההקשרים. סבא מת ,ששושנה מתה והיה חורף והיום חורף ויפה מתה...(מעניין איפה יקברו אותה תכלס אם קוברים אותה בירקון אז ללא ספק שוש נצחה במלחמה על היוקרה שהיתה בינהן ככ הרבה שנים).
וחשבתי גם על סבתא שלי שנשארה בלי סבא שהיא בגיל של שושנה ויפה והקוף צ'יטה מטרזן שמת שבוע שעבר וגם השכנה ההיא שהיתה הולכת איתה למכולת והחברה מהמועדון של הקשישים ויולי הכלבה שלי שמתה בגיל 12 שבשנות
אדם זה גם שמונים + וכולם כבר לא... כולם מתים וכולם בני שמונים +.
לחשוב שהיא סבתא שלי לא תהיה פה פעם זה פחד אימים,
פחד אימים.
לפני 12 שנים. 1 בינואר 2012 בשעה 14:38
