שבת בבקר התחלתי לחוש מיחוש בגרון
רצה הגורל וגם בשבת מצאתי את עצמי עסוקה ומתרוצצת
לא ממש יחסתי חשיבות לחלושס שתוקפת אותי .
ראשון שוב עיסוקים ראשון בלילה כבר התקשרתי להזמין לפה רופא .
בשעה קצת ל 12 צילצל האינטרקום וזה לאחר שבמשך רבע שעה אני מנסה להסביר
לרופא שהוא מסתבר בכלל רופאה , אני מנסה להסביר לה היכן נמצא הבניין שלי
שכן אף גי פי אס לא מצליח למצוא .
לכשצילצל פעמון האינטרקום לקחתי את הכלבה שלי והרמתי אותה על הידיים .
היא לא כל כך מחבבת אורחים לא מוכרים ובטח לא באמצע הלילה .
הרופא שהוא בעצם רופאה צעדה במסדרון הבניין ואני , כלב על הידיים מתאמצת לנשום את נשמותי הכמעט אחרונות .
( טוב נו נסחפתי )
אי אפשר היה לעבור את הבדיקה הרפואית כשיש כלב על הידיים וכשהנחתי אותה על הספה לצידי היא כמעט נשכה
את הרופאה הרוסיה ( מפתיע נכון ? ) כך שלא היה מנוס מלקחת את הפיצי ולסגור אותה בחדר .
כך היה .
הבדיקה הסתיימה , נמצא כי ככל הנראה אמשיך ואחיה ואמרתי לרופאה איזה אנטיביוטיקה לרשום לי .
לקחה הרוסיה את התיק ויצאה לדרכה כמו טוב טוב הגמד אל מעמקי היער האפל והסבוך לטפל בעוד אנשים חולים .
מיד הלכתי אל החדר להוציא את הכלבה לחופשי.
היא ישבה על הרצפה ( היא מעולם לא יושבת על הרצפה ) הסתכלה עלי במבט הכי הכי כזה שאומר : אני ? אני אמצע הלילה שומרת עלייך מפולשים ואת ! את לוקחת אותי וסוגרת אותי בחדר ?!
הרמתי אותה על הידיים היא השעינה את הראש על החזה שלי , היו לה דמעות בעיניים שזלגו על האף הפחוס שלה .
נגבתי לה את הדמעות ישבתי עם הכלב שלי על המיטה מנגבת לה את הדמעות ומזילה לי דמעות חדשות משלי .
פנצילין ככל הנראה גורם לי להזיל דמעות .
לפני 12 שנים. 20 במאי 2012 בשעה 23:15
