אתמול בלילה אני במרפסת עם סיגריה לילות אחרונים של אך שהוא מזג אויר סביל
פתחתי את הפייסבוק באייפון והינה הודעה .. אני בדרך לתל אביב וצילם את עצמו במטוס .
חיוך גדול נמרח לי על הפנים.
עניתי לו שאני מחכה לו ואני מתגעגעת רצח!!!
הכרות של עשרים שנה חבר ילדות שגר וחי בניו יורק פעם אחרונה שנפגשנו היה לפני חמש עשרה שנה.
היום, שוב סגריה רק שבמרפסת הדרומית במערבית יש שמש איומה בשעה ארבע וחצי ושמש עושה נמשים ועלולה לגרום לזיקנה מוקדמת..
נזכרתי בהודעה ורץ לו הסרט בראש על דברים שעשינו יחד על תנועת הגוף הצפוד שלו ועל הפרצופים המצחיקים שהוא עושה .
תהיתי אם נשאר מופרע כשהיה כי אני בחיי שלפעמים נדמה לי לא כזה התברגתי מנטלית. הוא היה ילד בן חמש עשרה שגילה שהוא הומו ואני הייתי ילדת מועדונים
לובשת שחורים ברוקסן , פינגווין מתפגר ,ליקוויד וזמן אמיתי . הלכתי איתו למסיבות גייז כן עוד לפני ששרזי עשה מהעניין קריירה . כל הזכרונות שוב העלו לי חיוך על הפנים בסוג של הסחת דעת העברתי יד על פניי החיוך נמחק , עברה בי מחשבה אך הזמן עובר מהר אלוהים . כמה שהזמן עובר .
כס אמק הזדקנתי
וזה עוד מבלי להיות בשמש.
לפני 12 שנים. 4 ביוני 2012 בשעה 13:42