ימים אחרים

הסיפור הוא סיפור שמתרחש באיזו שהיא עיירה יהודית במזרח אירופה עיירת שלום עלכם שכזאת.
זמן מלחמות בן שתי מעצמות רשעות .
המעצמות נלחמו זו בזו ויום אחד עבר לו וזז לו הגבול בן העיירה היהודית לבין בית הקברות היהודי של אותה עיירה.
הזדעזעו מנהיגי העיירה וכי מה יעשו באם ימות יהודי אומלל היכן וכיצד וקברו אותו ?
ורצו אל קיסר המדינה הגדול ופנו אליו בעדינות יהודית אופיינית ואמרו : אנחנו היהודים אנשים רגישים ואכפתיים לא כמוכם הגויים , בהמות.
אצלנו מת אדם לא זורקים אותו מהחלון . יש מנהגים יש מישניות יש ביצה קשה חתוכה לשתיים .
ענה להם קיסר המדינה תנוח דעתכם לכשימות לכם אדם ניתן לכם לעבור את שער הגבול לקבור אותו .
חזרו מנהיגי העיירה ואמרו לתושבי הכפר את הדברים והם כמו יהודים טובים כמובן שהיו סקפטים.

ברוך השם לא חלפו שבועיים ימים וכבר היתה הזדמנות לבחון את ההבטחה ומה היא שווה.
יצאה לה ההלוויה מאותה עיירה וככל שהתקרבו אל שער הגבול גאתה הדאגה בלבם של המלווים ,
תהו יפתח? לא יפתח? יתנו לעבור ?לא יתנו לעבור ? בעודם מתקרבים וכמובן יהודים אז דואגים , מהנהן להם הקצין במחסום
כאומר להם : יודע ,יודע ובלי מסמכים .בלי שאלות ובלי תעודות פתח הקצין את השער.
ועברו הם בשער.

כיוון שעברו אמרו:
אם לוויות אפשר להעביר אז סחורות אפשר להעביר על אחת כמה וכמה .
אמרו - ועשו .
כבר למחרת לקחו את המיטה של חברת קדישא לקחו בקבוקי וויסקי איכותיים ,בשמים, תמרוקים ,סיגריות תוצאת חוץ
סדרו הכל בדמות הגוף עטפו בטלית ושלוש מאות מטרים לפני המחסום אמרו אחד לשני - תבכה .
ובכו , מה בכו ? מהנשמה שלהם בכו.
ובלי מסמכים ,בלי שאלות ובלי תעודות פתח להם הקצין את השער .
והם עברו בשער.

כמובן גלגלו הם רווחים נאים ואמרו זה הקונץ' לא נעשה אותו אלא פעם אחת בחודש , שלא יעלה חלילה החשד.
אחכ אמרו שלא יעשו אותו יותר משלוש פעמים בשבוע שלא יעלה החשד ושבוע לאחר מכן נאמר והוחלט שמי שעושה את
זה יותר מחמש פעמים ביום כדאי שיתייעץ כי גם הגויים עלולים עוד לחשוב כמה יהודים חיים בכלל בעיירה הזאת כולה שתי בתים עץ ומקווה
ולוויות ברוך השם כאילו אין מחר.

ומדעתכם תבינו שככל שהעסק הלך ושגשג כך המוטיבציה שלהם לבכות הלכה ודעכה.
אם פעם היו מוסרים את נפשם לבכי הזה והחלו בוכים שלוש מאות מטרים לפני המחסום , כאן כבר עייפו .
בערך כמו כוכבי הפסטיגל בחנוכה , פעם שלישית ביום כמה אפשר?
ואחד מהם לפעמים ככה בצעד האחרון עוד עשה טובה והזיל דמעה.

רצה הגורל ויום אחד התחלף לו הקצין והביאו תחתיו קצין צעיר וחדש עשו חפיפות , העבירו סמכויות .
לא עברה דקה על משמרתו והינה עוברת לפניו הלוויה המוזרה ביותר שרואות עיניו .
ארבעה יהודים משועוממים עם סיגריה בזוית הפה סוחבים מיטה ועל גבי במיטה לא גוף ולא דמות הגוף .
שהרי היתה הזמנה גדולה ולא יכלו היו להשקיע בעיצוב...
עצר אותם הקצין ואמר להם תורידו את הכיסוי, כן כן את הבד הזה עם הפסים.
אמרו לו, לא אי אפשר זאת בעיה דתית .
אמר להם זה בסדר אני חילוני , תורידו.
הורידו.
ולעיניו של הקצין הגוי מתגלים בקבוקי וויסקי איכותיים ,בשמים ,תמרוקים ,סיגריות תוצאת חוץ .
לא עברה דקה וכולם עם אזיקים והם ממררים בבכי מתחננים אל הקצין שיסלח להם וישחרר אותם.
אומר להם הקצין :
טמבלים , עכשיו אתם בוכים ? הייתם בוכים קודם הייתי מעביר אתכם.


עכשיו לבטח תוהים אתם מה הקשר של סיפור על עיירה יהודית נשכחת והברחות מכס כאלה ואחרות ועוד סיפורי שלום עלכם כאן באתר סאדו מאזו השם ירחם וישמור ואם היה קיים אף יציל
אז
העמדת פנים משחק שקרים - נחלת האתר . לא יאמן פשוט לא יאמן .
כל שחקן מתעייף בסוף מסתבר.