ימים אחרים

אז את יושבת בחוף ים על דק כי חול זה פויה
ברקע שר לו ההוא התימני זה שהיה נשוי להיא שעכשיו גרושה עם פלולה (הכל עיניין של פרספקטיבה , של אך מסתכלים על דברים).
הוא שר לו ואני מקשיבה ללחן היווני שנעים לי לאוזן סוג של הרגל מבית ובראש כרגיל מחשבות, וואלה אך בארץ הרסו את המוזיקה היוונית וכמה חבל שאם רוצים לשמוע קצת קז'נדיג'יס או סטראטוס צריך להתרועע במועדונים עם פרחות מחומצנות וערסים מזדקנים ואך אני מוותרת על זה. כאן חשבתי על שזה בערך כמו ללכת למועדון של סוטים להנות מהמוזיקה מהאלכהל מאיזה סוטה חביב שאולי אפגוש אבל בכמה גועל אנושי צריך להתפלש בדרך. מכאן על אותו חוף ים עם אותה המוזיקה המזרחית הזאת אמרתי שאקשיב למילים
כרגיל היא הלכה ממנו היא עזבה אותו ואיפה הוא טעה וכמה הוא רצה שתהיה שלו והוא נשרף באש אהבתו , והוא יושב לו וחושב לו היכן אהבתו? היכן טעה מה לא נכון עשה שכך פגעה היא בגאוותו .. כשהיא תבין הוא יהיה רחוק ושלא תחפש אותו , עוד יום עובר לו ורק יותר כואב לו הלב נשבר..
אז חייכתי חיוך גדול מתנשא שכזה , חרא שיר חרא שיר מלמלתי לעצמי .
ואחכ שיר מזרחי כמו שיר מזרחי הפזמון חזר איזה שבעים פעם והחיוך שלי הפך לקצת קטן יותר
הפך לחיוך מריר כזה . אולי כשאני אבין באמת יהיה מאוחר מידי ? אבל עברו כל כך הרבה שנים ואני לא מבינה אז..


למה את לא כותבת בבלוג ? מה יש לי לכתוב פה . רק צרות עושה לי הבלוג הזה , רק צרות.
זהו היום חמישי מבלים מחר שישי מבלים שבת נחים וראשון מלון ספא.
שוב כן שוב (: