שבע בערב אני לבושה בפיג'מת הפינגווינים התכלכלה שלי מבשלת את מרק העוף החורפי , כנפיים לחתול הוא עומד בצד מילל הכלבה מסתכלת מהסלון לבדוק שחלילה לא יקבל פרור והיא תחווה קיפוח , היא חצי שחורה חצי לבנה , קיפוח עדתי נסתר . הטלפון מצלצל , בואי יש כרטיסים למופע התרמה בהרצליה , נורית מופיעה . אממ המממ לא כן , כן ,לא , טוב , אוספים אותי בשמונה , מקלחת מיני מגפיים ( כבר שווה .. ) תוך שעה אני מוכנה ואפילו הספקתי לפרק את הכנפיים לחתול ולכלב . הגענו , אה יש פה אוכל ,טוב נאכל פסטה ,כוס מיץ תפוזים , בן לבן אני בודקת מה מטרת הערב הזה . בגלל שהייתי עסוקה בפסטה הבנתי בכלל משהו אחר , אחכ עוגה קפה וסיגריה בחוץ , מולנו עוברת חצי פלוגה של חיילים אמריקאים צעירים וקצוצי שיער , מה שהעלה בי תהייה בקול רם האם גשום פה או שהרצפה רטובה עקב מאורע אחר . בהופעה נורית היתה בלוזית לתפארת בליווי פסנתר צ׳לו סקסופון וקלרינט חרישי , שרה על זה הוא הולך לישון מוקדם והיא בלילה ערה . הוא מדבר עברית והיא לא מבינה ולא טוב , לא טוב בנהם . על אחת שרוצה לנסוע לאיסלנד או לג'מייקה לסוף העולם לשום מקום מסויים. ועוד שיר על זה שלאור הדברים הפשוטים באמת אנחנו חיים את חיינו. . .
בלי קשר או עם קשר
הגעתי למסקנה סופית על אף גילי המתבגר .. ש.. אנשים ז״א גברים הרבה יותר נחמדים אלי כשאני במיני, מחשוף ומגפיים . *בדומה לציטוט ההוא מהכותרת. מה אני מבזבזת את זמני בבית ומפרקת כנפיים של עוף לכלב ולחתול.
