שכבתי בחדר שלי סגרתי את הדלת קראתי ספר שנורא חכיתי שיתפרסם כבר . ספר של סופרת שכותבת בערך כמו שאני חולמת לכתוב וסיפור חיה ומשפחתה תמיד נדמה לי - דומה לשלי .הוא שיחק עם הילד בחדר ואחכ השכיב אותו לישון . קראתי ספר אחרי שיחה טלפונית עם אחד ועוד אחד וקצת שוב הייתי עצובה . אז נשמעה דפיקה בדלת . הוא עמד בפתח . מתוקה שלי , מה קרה יפה שלי ? "אין לי כוח " עניתי לו , "אין לי כוח שוב המלנכוליה באה לבקר . אפילו שנאל על השפתיים וג׳ק דניאל בכוסית של זכוכית לא מרננים את ליבי ." " באמת שמתי לב שזה כבר כמה ימים ואת לא צועקת על אף אחד , מה מה יש לך ? את רוצה שאכין לך תה עם קינמון ? " תוך כדי שהוא מדבר , אני מחייכת . אני מחייכת כי הוא מצחיק אותי ואני מחייכת כי אני חושבת כמה זה מדהים אך זה תמיד שהוא למעלה אני למטה וההפך ואך כמעט אין אנשים שמצחיקים אותי . אני גם חושבת שלא אכפת לי להיות עצובה אם הוא רק יהיה שמח ושלא משנה מה יהיה הוא האיש שתמיד באמת אוהב אותי . והוא בא ומתיישב בצד המיטה בסופה קרוב לרגליים שלי . מלטף לי את הכף הרגל ואז אומר בציניות אופיינית : "שלא תתחרמני לי עכשיו, את עם הסטיות שלך " ושוב צחקתי . " את רוצה שאני אחבק אותך ?" "כן , אני רוצה " הוא נשכב לידי במיטה חצי ישב כזה , לפני כן חלץ נעליים והוריד חולצה . הבנתי שהוא רוצה להשאר איתי הלילה . הגבר הכי חזק שאני מכירה עם הגוף הכי חזק שאני מכירה והנפש הכי פגיעה שאני מכירה . הנחתי עליו את הראש והוא ליטף לי את הגב . ** ** הוא אומר את הכינוי שלו לשם שלי פעמיים : " אם היינו נורמליים אני ואת .. איזה חיים היו לנו אה ? " הוא השעין ראשו לאחור והחל מדבר : "היו לנו שלושה ילדים בטח גם בית עם גינה ועץ תפוחים , בא לי עץ תפוחים . ועוד כלב אפילו שאני לא רוצה , אבל את תמיד מחליטה גם כך זה תמיד מה שאת רוצה . איזה חיים היו לנו אם רק היינו נורמליים " שתקתי . רציתי להגיד לו שגם ברגעים של חולשה אני לא רוצה להיות נורמלית . אני מעדיפה למות מאשר ללדת שלושה ילדים ואני לא אוהבת בתים עם גינה ולמה תפוחים ? אני רוצה שיח דובדבנים וענבים שיהיו עלים לבשל ממולאים. רציתי להגיד לו שבאופן כללי טוב לי ככה אבל .. השנה האחרונה ארורה, ששגיתי וטעיתי והיו לי החלטות נוראיות . רציתי להגיד לו הרבה דברים אבל גזרתי על עצמי שתיקה . אין זו חוכמה להגיד שאושר של מישהו אחר חשוב משלי ולא לעשות עם זה כלום . אם טוב לו לחלום לא אפריע לו . לפחות בזה לא אפריע לו . מה לי ולחיים נורמליים ? אפילו שאני מגדלת חתולה וכלבה , הכלבה מפחדת מהחתולה . עצמנו עיניים , נרדמנו . מידי פעם פקחתי עיניים והוא לא זז . ישן בשקט . שנים רבות אילפתי אותו לישון בשקט . אני לא סובלת רעשים בסביבת השינה שלי . אם היה נושם בכבדות בזמן השינה כשחיינו יחד הערתי אותו ואמרתי : "אתה נושם זה מפריע לי . אם אתה מתעקש לנשום תעשה את זה בשקט " במשך הלילה היד שלו לא זזה לי מהגב מונחת בעדינות אבל בכל פעם שקצת זזתי הוא הזיז אותה כמו מסמן לי , אני כאן הכל בסדר . נזכרתי אך אז שהיינו יחד הייתי לילות שלמים משחקת איתו את המשחק הזה . ״לבדוק״ אם הוא קשוב לגוף שלי שצמוד לשלו . הוא מעולם לא נכשל בבחינה . תמיד זז והרגיש אותי . גם בלילה הזה אחרי שנים רבות שלא ישנו יחד , אני זזה והוא מתוך שינה מרגיש אותי . אבל כן, אם היינו נורמליים היינו מתפשרים , לא עוד שני ילדים עוד אחד או אחת זה בכלל בסדר . לא בית עם גינה , דירת גג , אבל כן עוד כלב אחד .עלי גפן ממולאים נקנה בסופר בקופסאות של פח וגם תפוחים , עץ זית היינו נוטעים עץ של זית בגינה למטה - כי עצי זית אסור לעקור . באדניות ורדים אדומים במרפסת לבנה , - אם רק היינו נורמליים . לפנות בקר או בבקר הוא זז ואני התעוררתי . " יפה , את רוצה שאלך ?" לא רציתי שילך אבל חשוב היה לי שילך . שכנעתי את עצמי שבא לי להיות לבד באותה בדידות מזהרת שאני מתעקשת לשמר שנים רבות . כן תלך . הוא לבש את בגדיו נעל נעליו , הלך . כאילו בלב כבד משאיר אותי מאחור והולך יוצא אל בקר של תחילת קיץ שקט כשהכלבה שלי מתמקמת במקום החמים שהוא היה בו לפני רגע נושפת שאיפה חזקה החוצה מזיזה את השפם שלה עוצמת עיניים נרדמת ואני אחריה .
ועכשיו שאני כותבת את זה אני חושבת אך אני לא מצליחה להפסיק לעשות טעויות - החלטות שגויות . מלכה מלכה אבל לפעמים טיפשהההה!
