מופע כזה למרגלות המצדה . מדבר. באמצע השום מקום הזה במה ותאורה וחניון ואנשים ושלום חנוך שר רוק מזדקן לתוך כל הכלום הזה. "אתם נראים לי עייפים" הוא אומר לקהל. שלום הו שלום, הקהל מזדקן איתך. בזוית העין אני רואה איזו אחת בת סוף שנות הארבעים כזה מדמיינת שהיא קפאה בזמן , לה נדמה שהיא בת עשרים ודויד ברוזה עוד שר לה את באנו לכאן מתחת לשמיים . יש לה כוס בירה ביד והיא צורחת בקולי קולות " אנחנו ילדים של החיים". את לא ילדים מפגרת . את כבר מזמן לא ילדים.
אחכ שלום שר את "קח לך אישה ובנה לה בית". כן היה נורא רומנטי. אפילו הנחתי ראש על כתפו והוא אמר לי : "בואי נתחתן " ונורא צחקתי. להתחתן כבר לא יקרה בגילגול הזה . בפאוזה אינסטרומנטלית משה לוי סיפר על רקע מוזיקת ליווי ושריקות הקהל : פעם אחת במופע דומה צעק איש אחד לשלום מהקהל : " שלום - אני לקחתי אישה בניתי לה בית והיא לקחה לי אותו " ועוד פעם עוד פעם צחקתי .
