ימים אחרים

השעה ארבע לפנות בוקר
יצאתי עם הכלבות לטיול  .
אין נפש חיה , אני מדמיינת שאנחנו לבד בעולם .
כמו בסידרה הנחמדת שאני רואה : האיש האחרון בעולם. אנחנו מטיילות שותות מהברזיה בלי שאף זקנה מעצבנת תגיד לי : ״ זה לא לכלבים זה לאנשים״ . האויר נעים . לא לח ומסריח כמו בימים האחרונים ואז אפילו רוח נעימה של סוף קיץ או תחילתו נשבה .
חשבתי שזה כמו שמישהו אמר לי פעם :
ביום ההולדת הראשון בגיל שנה ובזה שבגיל תשעים אתה מרגיש אותו דבר.
אתה יושב בכיסא נוזל לך ריר אתה בחיתול אוכל אוכל מרוסק ולא מזהה אף אחד.

בואו, בואו נלך למיטה כבר מאוחר. 
בהתחלה ובסוף - אותו דבר.

-קיץ חורף

-החיים