רחוב יפו ירושלים ,אני מסתובבת שם . גליתי בגילי המאוחר את שוק מחנה יהודה. עיר משונה , קצב אחר . אולי זה האויר אולי היובש כי אין לחות ואת לא מזיעה כמו פילה.
אני עומדת ברחוב יפו מחכה לאחי שיסיים איזו פגישה ונלך יחד לזלול .
בצד עצרו כמה שוטרי מגב ארבעה בני דודים.
לבני דודים מבט עצוב בעיניים , אני מרגישה שבא לי לגשת ולבקש סליחה .
אני רק עומדת מסתכלת בטח שלא אבקש סליחה סתם מחשבה מפגרת ואני לא יכולה לעשות כלום עם המצב החרא הזה.
שתי דקות אחכ נוחתת לידי יונה. לרגל שלה קשור חבל או נילון . רציתי לעזור לה לשחרר אותה מהדבר הזה שמציק לה ברגל. היא עפה משם ברחה ושוב לא יכולתי לעשות דבר.
זזתי משם . הרגשתי שבתוך כמה דקות הציף אותי עצב מספיק להיום.
אמרתי שאעמוד בכניסה לשוק ואחכה לו.
בנתיים הרמתי עיניים וראיתי לוח זכרון לאנשים שנהרגו שם בפיגוע שהציבה עריית ירושלים .
יותר מידי עצב ואת לא יכולה לעשות כלום
אז זמזמתי לי בלב שיר של וולך.
