ימים מעייפים, אולי זה שוב סוף החורף או האביב ,בחיי שלפעמים אני מרגישה כמו איזה עץ שמושפע מעונות השנה . לא שאני כזה מבינה בטבע וגננות, בחיי אצלי נובל אפילו קקטוס. טוב דווקא בזיליקום אני מצליחה לגדל . הוא צריך מים ושמש , זה פשוט. זה לא כמו לגדל סחלבים עם מד טמפרטורה . יצא לי לגלות שסחלבים מגדלים אנשים זקנים ועשרים .
עכשיו שאני כותבת אני נזכרת שמישהו אמר לי השבוע שהוא אוהב את הנירוטיות שלי , כן זה עשוי להיות חינני אולי, אבל לך תחייה עם זה . אפילו לישון קשה לי .
האביב הזה מעולם לא היה חביב עליי במיוחד . הלב שלי באמת מבקש הפעם הצלחה לאדם שחשוב לי וכל התפילה הזאת מלחיצה אותי ואני כל הזמן מעסיקה את הראש שלי ודואגת .
אז החלטתי קצת לברוח ואתמול אמרתי ללאקי : היום הולכים לדאנגן .
ולאקי כמו לאקי עושה תמיד מה שאני אומרת לו ( אחרת איך נשרוד יחד עוד מעט שלוש שנים ) ולבשתי לי מיני וגרביון מרשת ועקבים ואיפור ולק אדום והינה חזרתי לדמות שלי שאני ככ אוהבת .
אפילו שתיתי אלכהל! ( אחרי שנה וחצי שלא! ) ואז.. נכבה לו המוח הניירוטי.
ועם כל רעש המועדון היה לי שקט .
ישבתי על הבר ולאקי צמוד אליי ולא חשבתי על כלום מלבד כמה אני אוהבת אותו וכמה כיף לי איתו ( כשהוא לא מעצבן אותי ) כמה נעים לי שהוא מלטף ומנשק אותי ואיך ירדנו יפה במשקל ..
איך כמה דרינקים של אלכהל יכולים לצבוע לך את העולם בצבעים של שקט . לכבות מוח רועש. אני מפחדת מאלכוהול .אלכהל ובדסמ מכבים לי מוח רועש.
״ אני אוהב אותך״ הוא אמר לי שם .
נזכרתי איך לפני שנים היינו שם והוא אמר לי אני אוהב אותך וצחקתי נורא.
איך נשמעו לי מוזר המילים המתוקות האלה במקום המזוהם הזה. אתמול זה נשמע לי טבעי . כי ככה זה אחרי שנים .
בסוף הלילה אחרי ארוחה בדיקסי , כמיטב המסורת. הוא ביקש לחוש את סוליות הנעליים שלי על הפרצוף שלו .
פרס על זה שבכלל לא רצה לבוא אבל דווקא נהנה .
חשבתי על זה כמה נחמד לי בחיים אם הגבר שלי יעשה כל מה שארצה וכפרס על התנהגות טובה אני רק צרכה לדרוך לו על הפרצוף עם סוליות נעליי .
