דברים שרציתי לומר

יש לך שריטות בגב. זה מהחתולה?
אה? לא לא, זה... אממ.. גירדתי עם הכף של הפסטה. כנאה קצת חזק מידי...

יום קודם:
אני קשורה למיטה מתוחה לגמרי, על הבטן,
חם לי, וקר לי, מלטף ולוחץ ושורט ומעביר קוביות קרח בכל מקום אפשרי....
שמת כיסוי עיניים.
והאצבעות שלך, שמטיילות, ונכנסות ויוצאות, ואני רוצה לבכות כי אני לא מסוגלת שתכניס את הפלאג עכשיו
ואני לא באמת יכולה להתנגד, הגוף שלי מתוח ואפילו תנועת התנגדות קלה עם הישבן או הרגל לא הצלחתי לעשות.
אבל יודעת שבשבילך אני אסכים להכל, ורק מקווה שתסכים להפסיק
מתישהו הפסקת, עם הפלאג. המשכת למשוך ולצבוט ולדחוף, תופס מהשיער, מהפה, ומזיין
אתה יודע שאני אוהבת ככה, שאני לא יכולה לזוז ואתה עושה מה שאתה רוצה, בועל אותי.

כשנמאס לך לשחק, לקחת אותי, מזגזגת על הרצפה, הולכת באוויר
חכי כאן.
אח"כ הבנתי שלקחת את כיסא הבר שבד"כ משמש כמדף
הרמת אותי אליו, בפיסוק למשענת, וקשרת את הידיים והרגליים.
אתה יודע כמה קשה לי ככה, חוסר השליטה הזה, אני יכולה ליפול, ואין לי מה לעשות.
אני חייבת להאמין שתשמור עלי.

ואז לקחת את הכף של הפסטה. היא כואבת כשהיא נוחתת על הטוסיק, לא רצית להתחיל עם משהו "עדין" יותר,
ושורטת כשאתה מעביר אותה על הגב.

זיינת אותי, ככה על הכיסא, קודם את הפה, ואז את החור שלך. ואין לי יכולת לזוז, לתמרן, לעזור או לכוון. איך שאתה רוצה, עם הפחד שלי שהכסא ייפול ואני אפגוש את הרצפה, עדיין בלי לראות אותה....
ואז התרת את הקשרים והרמת אותי אליך, לקח לי המון זמן להפסיק לפחד מהתנוחה הזו, שאתה עומד ומרים אותי, ועוד בכיסוי עיניים.

לקחת אותי בעדינות למקלחת ושם הורדת את כיסוי העיניים, אחרי שטיפה והורדת הזיעה הרבה שכיסתה אותך, חיבקת אותי, ועד סוף הסיבון, התחלנו לצחוק ולדבר שטווית, קצת בזיג זג, קצת כמו אחרי ששתיתי. רק שונה.