אחרי סקס לא עדין של צהריים, בכיתי. "חסר לי"
אז הנה, היה, למה את עצובה?
"כי זה רק מזכיר לי כמה זה חסר...."
ואז חברה שלי כבר חיכתה למטה אז הלכתי.
שתיתי, ושתיתי, והיה מצחיק מאוד, ואנשים משעשעים ומתוקים ואני לא הייתי ככה מצחיקה וצוחקת עם לא הייתי שותה עוד קצת אז אין ברירה.
ואז ראיתי את הספר עם הגוונים של האפור. שזה ספר נוראי לדעתי ולא אתחיל להסביר למה כי אני מניחה שמי שכאן חושב כמוני. אבל אמרתי לחברה שזה משעשע שספר פורנו ככה מונח באמצע הסלון בין מלא אנשים, והשיחה התגלגל (כבר אמרתי ששתיתי?) והחברה המתוקה מתוקה שלי, כבר שנים סקרנית נורא, ואף בנזוג לא רצה, אז היא עכשיו עכשיו מנסה....
נחמד היה לגלות, מישהי שמכירה אותי ביום-יום, שסיפרתי לה דברים אישיים ומקצועיים ועכשיו אפשר גם את זה. קל יותר לדבר איתה מאשר עם חברה שהכרתי מכאן... אז דיברנו.
חזרתי הבייתה, בזיג-זג, ושוב התחלתי את השיחה הקבועה. רק שהפעם, בזכות כמה מילים שהיא אמרה לי כנראה, השיחה התנהלה אחרת. אני יודעת שזה קשה לך, שאתה לא לגמרי שם, שזה וזה וזה וזה, אבל
זה צורך שלי, וכמו שלך קשה ולא טבעי להתנהג בצורה מסוימת, לי קשה להתנהג אחרת. אני לא מהמחבקות, מהמלטפות, אני מרוחקת ומתרחקת עוד ועוד...
ואז משהו עבד.
ופתאום שנינו שונים. אני מחבקת ומדברת, לובשת דברים שרק הוא יודע שהם כרגע מתחת לבגדים, רק כדי לחרפן אותו ואותי, לא חושבת על כל דבר כל כך הרבה עד שעובר לי, והוא....לא יודעת מה הוא עושה לי:)
*20 דקות הקשבתי לבחורה מהמענה של דואר ישראל אומרת שכבר יענו לי ושהם ישמחו לעזור.
הם אמרו את זה כל כך הרבה פעמים, הם בטח ממש מתכוונים לזה...