דברים שרציתי לומר

and i pray to the only one, who has the strength

כמה היתי רוצה לדעת לכתוב ככה

מילים שנוגעות

שמקיאות את כל מה שיש לי בפנים בפנים ולא יודע איך לצאת

מילים של אביתר או של מרתין....

הזמן הזה, שבא בנוסף ובלי שום קשר למצב הרוח העצבני-מדוכא של לפני מחזור...

הזמן הזה של מצב רוח מדוכדך. של שוב לא מצליחה להתעלם

אסור לך לחשוב כשאת כל כך עייפה.

או בעצם, כשהמוח לא עסוק בשגרה...

אז כנראה משהו שרוט. אם רק ככה אני יודעת. אם אני זקוקה-רוצה את ההרגשה הזו של שייכות, של מישהו שיגיד לי, יחליט לי, שתמיד יהיה צעד אחד לפני, שיוציא החוצה את הכאב הזה ויהפוך אותו לפיזי, בשביל שנינו.

ויותר גרוע

אם יש אז כואב ואם אין אז כואב

אין דרך באמצע...

והפעם כבר לא סיפרתי לו

יומיים שהוא שואל מה עובר עלי

וכבר נמאס לי להגיד את אותו דבר שלא יעזור לכלום... 

הוא ישמע, יסביר לי הסברים נכונים אבל רק מצד אחד.

ולגמרי ישכח שזה פשוט לא חלק ממנו, ושגם הוא צריך להתאמץ קצת, וש

אני רוצה ללכת להום-סנטר ושלא רק המוח שלי יברח לחבלים או למה-אפשר-לעשות עם הידיות האלו, לבקש מהמוכר בחנות בע"ח ציוד לכלב שאין לנו
או ללכת ברחוב עם מחשבות שרק שנינו חולקים ורק שנינו יודעים, ואולי- רק הוא יודע ויגלה לי אחר כך...

ובנימה אופטימית זו

"all this running around, well it's getting me down

just give me a pain that i'm used to"