|
|
|
אני לא מבינה את עצמי
אולי בגלל
העייפות
הילדה ששינתה את עולמי
השיפוץ
שעות העבודה הארוכות שלך
חוסר הסקס
חוסר העניין
בעבודה
בחיים
אבל לא טוב לי כבר
ואני תוהה לעצמי
אם זה זמני
ואני אזכר למה אני אוהבת אותך
ואני יודעת שאני אוהבת
או שאולי
אמשיך לחשוב על כל מה שלא בסדר...
שאני רוצה שתהיה
יותר יוזם
יותר מפתיע
יותר חזק
יותר כריזמטי
יותר החלטי
יותר זמן איתנו
יותר מעורב
יותר
ובינתיים
אני רק
פחות
יש בראוניז בתנור
עם אגוזים, כי אתה אוהב
והם שלמים, כדי שאוכל לשלוף אותם ולתת לך גם את שלי
שבת שלום לבית ישראל
אני לא רומזת, אני אומרת. אני רוצה שתפתיע, שתגיד לי מה ללבוש, מה לנעול...
שיש כל כך הרבה בגדים ונעליים שלא בשימוש, ולא יהיו אם לא תשמיש אותם אתה...
לפעמים אני מגיעה הביתה ומדמיינת רעש מבפנים, או חושבת ששומעת את הדלת למרות שעוד מוקדם
שאולי החלטת להגיע מוקדם, להפתיע
או אם אמרת, כמו היום, שתאחר, אני מקווה קצת שהעבודה זה תירוץ וכשתגיע הביתה, תפתיע אותי עם איזה בגד דל בבד
או לפחות מגש סושי
היום, במקרה הראתי לך נעליים מגניבות, והיום, במקרה תאחר שוב
אז לצפות?
לפעמים אני רוצה לחזור אחורה
ללפני הפיצית
ללילות של שינה, ללצאת בערב בלי תכנון מוקדם, לבירה מתי שבא, לפחות אחריות כל כך גדולה
ללפני האיש היקר שלי
שאם כל אהבתי אליו, לפעמים, אני חושבת שזה לא מתאים בדיוק
לא בדיוק שליטה, לא בדיוק קורא אותי, לא איש של עשה זאת בעצמך
ללפני הלימודים
כי עם כל היתרונות וההנאות הקטנות במקצוע, תמיד בכלל אהבתי פיזיקה ומתמטיקה, ואני כל הזמן משרטטת....
לימים שבהם יכולתי פשוט לא לקום בבוקר
ולא לדאוג לכלום
בלי בנזוג, בלי עבודה, בלי פיצית
אז מה עכשיו?
לפני 4 חודשים ילדתי. אמרת שתבואי, ולא יצא. כי "לחזור בעשר הביתה זה מאוחר".
אז נניח ואני מבינה, למרות שאני, בזמן הריון, נסעתי פעמיים באוטובוס, עם פיפי ובחילות, עד אלייך....
נניח וזה בסדר
לא תנסי להתקשר שוב? לקבוע מחדש? להתאמץ קצת?
תמיד היית נעלמת כזאת, ותמיד הזכרתי לך שזה לא נעים לי להציק ושנמאס לי תמיד ליזום את הפגישות,
ואת היית מתנצלת נורא ומסבירה כמה קשה לך עד שאני הייתי מרגישה שאני לא בסדר
ואני אוהבת אותך, אז שוב התקשרתי. ושב. ושוב.
אבל עכשיו, כבר אין תרוץ.
כבר לא אכפת לי מה עברת וכמה עמוס לך בעבודה ולימודים ומשפחה
ולמה פתאום נזכרתי בזה?
טוב זה לא פתאום, אני חושבת עלייך די הרבה
אבל קראתי כאן עכשיו, שממש טיפה לפני שילדתי,
את כעסת על חברות או לא יודעת מי שלא אכפת להן, שנעלמו כשהיית צריכה אותן, שהיו קטנוניות.
אז אני לא הייתי קטנונית. תמיד ניסיתי וויתרתי והקשבתי והתאמצתי.
שעה באוטובוס בחודש תשיעי!
ואת זו שנעלמת
שלא התאמצת
שרגילה שרודפים אחריה
אז לא
אני לא רוצה לאהוב אותך יותר
ולפעמים אני רוצה רק להתקשר, להגיד לך את זה, ולא לשמוע ממך שוב לעולם.
רק שתדעי לך.
אז אני מקווה שאיכשהו, תקראי את זה.
למרות שזה לא הניק שאת מכירה....
כבר לא כבדה (נשארו 4 ק"ג ארורים)
וכבר פחות הורמונלית ורגישה
אבל עכשיו זה הזמן שדוחק, לחצי היום יום, הטיפול, העייפות....
והפחד הנוראי ממגע באזורים הרגישים
אלו שמהם יצא יצור חדש
אלו שכל מטרתם כרגע היא להאכיל את היצור הזה
אבל אפשר גם להתחיל לאט.
וגם ככה תמיד הייתי כזו, שהכל מהראש.
תספר לי סיפור
תחליט
תאמר
תדבר
תשתוק
תזיז את החוטים דרך הראש
ורמזים לא עובדים
וגם לא בקשות קצת ברורות יותר
זה לא בשבילך
זה פשוט לא אתה
ולעולם לא אשלים עם זה
כבר קשה לי. לא ככה סתם ביום יום, נעים לי להרגיש אותה בבטן, קצת כבד אבל לא נורא, רק בעבודה ממש קשה לי...
אני חסרת סבלנות, מתעצבנת מהר, מתאמצת פיזית ולא מצליחה לשכנע את עצמי לעצור ולנוח, לא לקחת דברים ללב...
והיום אני בבית, אבל משתעממת נורא. אין לי באמת כח לעשות שום דבר...
________________________________________________
תמיד היה לי חסר, תמיד רציתי עוד, ובמהלך ההריון, אי אפשר. פיזית ונפשית, אני לא אעמוד בזה.
אבל השבוע פגשנו חברים, שהזכירו לי בלי כוונה כמה שחסר לי.
היא שאלה איך הכרנו. "אז הוא בכלל לא מהעולם הזה נכון..?"
לא שכבנו כבר יותר מחודשיים
אני יודעת שאני צריכה טיפול כנראה, משהו אצלי בראש לא עובד נכון. מאז ומתמיד.
אבל אתה צריך לזכור, שזו לא רק בעיה שלי, אנחנו שניים....
כל כמה זמן אני אומרת
וזה מתמסמס לו....
וואו
חודשיים!! כן כן, חודשיים שלמים.
אבל הבחילות הקבועות והעייפות האינסופית מנעו ממני, והוא אפילו לא ניסה.
עד היום.
ואין לי מושג איך הוא ידע, הוא מכיר אותי כל כך טוב, וידע, שדווקא היום, יכול לנסות.
ואני אזרום:)
לפעמים אני חושבת שאני מדברת או שולחת ידיים מתוך שינה והוא לא מספר לי, וזה בעצם מה שרומז לו.
ומה אני אגיד...
חודשיים זה מספיק זמן כדי להפוך שוב לבתולה.
למרות שחלק מהפניות כאן מאוד משעשעות אותי, למרות מה שכולן כבר יודעות והם פונים למרות שביקשנו לא ובצורות מאוד מוזרות/וטות/חצופות,
לא כתבתי עליהם כאן, כי כולן כבר יודעות, זה נושא מוכר וכו'.
אבל את זה הייתי חייבת,
כמובן שלא אכניס את הכינוי ומס' הטלפון:
"מחפש כלבונת לסשן מזדמן
מסורה וקינקית
פרטים בפון
054000000
תורם לכלבה כסף. "
הוא באמת באמת הצחיק אותי
מזל שיש תרומה, ממש רציתי לקנות עגבניות לחג....
----------------------------
ולנושא קצת יותר מעניין.
סוף סוף, אחרי הרבה זמן של תשישות, עייפות, בחילות, חרדות, חוסר שינה ועוד הסברים לחוסר החשק שפקד אותי,
היה לי חלום! (לא מרטין-לותר-סטייל)
לא סקס ממש, אבל
היינו באיזה מקום, כמו אחוזת נופש כזו, רק שכולם סוטים, ולכולם ברור מה תפקידו של מי.
הלבוש רגיל, מי שרוצה עקבים וויניל ומי שרוצה גופיה וחצאית-הודו, האטרקציות הרגילות, ים, בריכה, בר, טלויזיות בלובי
ובטלויזיות יש כל מיני,
אני ישבתי עם בחורה מול סרט אנימציה יפני אלים במיוחד, לצערי את התוכן שלו אני לא זוכרת.
אם מישהו/מישהי מעוניינים באחר, פונים בנימוס, שואלים, הכל עדין ומכובד.
התעוררתי, בדיוק כשהנחתי את היד על הירך שלה
ויש לי הרגשה שמשם זה זרם:)
אחרי חודשיים של מותשות ובחילה, סוף סוף המרבחור הצליח לגרור אותי איתו לחדר כושר.
היה קשה, גם כי הרבה זמן לא הייתי, וגם בגלל המצב החדש
אבל כיף! מקווה שתחזור לי האנרגיה ואתמיד.
---
הוא זורק הערות, אבל זה רק הערות! למה ככה?? לפזר תקוות....
