לפני 10 שנים. 24 במאי 2014 בשעה 17:48
כן אני יודעת, אני צריכה להתאמץ. קצת יותר לנסות, להתכוון.
אבל אני לא טובה עם שינויים. מקובעת נורא.
המרחק הראשוני, מורכב מחצי מרחק, שמורכב מחצי, שגם הוא מתחיל מחצי. הצעד הראשון, מורכב מחצי צעד, שמורכב מרבע צעד והלאה והלאה....
אז איך מתחיל בכלל החצי הראשוני?
המפץ הגדול של הצעדים, של השינוי.
ויש לי סחרחורת. לא ברור למה...אולי אני צריכה לאכול
מספרת לעצמי סיפורים, דברים שלא יקרו לעולם, ואני לא יודעת איך אגיב אם יקרו.
רעב שתמיד ישאר. שולץ כתב היום משהו על זה
לא כולנו מספקים את הרעב הזה
אבל אנחנו עם האיש/ה שלנו. ואני עצמי, לא אוכל לעולם ללכת לאכול במקום אחר רק כי המנות שם שונות.