המחשבות הכי מעניינות מגיעות לפני השינה. אני נוצרת אותן, משחזרת, מבטיחה לעצמי לזכור אבל מגיעה לכאן ושוכחת. היתה לי תובנה לגבי איזו מילה שהמשמעות של הטיית הזכר שלה הייתה בדיוק הפוכה מהטיית הנקבה. אני עוד אזכר. פחות עצוב לי, אם בכלל. דבר משונה וחדש לי הוא הצורך בתקופת צינון, לא בא לי להכיר או לפגוש או לזיין. אני אוספת את חלקי החיים שלי ומטפלת בהם בידיים עדינות, "מאחה את השברים" נשמע לי קיצוני מדי.
מתעכבשת בכל מני כיוונים, מגלה דברים חדשים. על עצמי, על אנשים שקרובים אליי. בעיקר לומדת. מתפכחת. מתנקה. מה שצריך לקרות הוא שקורה, לפעמים אנשים משתנים, עם הזמן, עם החיים, והם כבר לא כפי שהיו פעם.
שאלות של מה היה אילו כבר אינן רלוונטיות. מה שקורה הוא הכי טוב שאפשר, ואנחנו בוחרים כל הזמן, בכל שניה. כל האפשרויות פתוחות לפנינו תמיד והמציאות שאנחנו בונים לעצמינו היא רצף של בחירות. והן כולן שלנו.
לפני 16 שנים. 27 בפברואר 2008 בשעה 19:34
