דרושות

כשאני ניגשת ליצירת חיי מחדש. אבל איך אחליף את המוזיקה שאני כ"כ אוהבת? ומה לעשות שהשירים האהובים עלי הם שירי פרידה. האם לזרוק את כל המכתבים, את התמונות? הרי זה עבר שאני כבר לא מעוניינת בו. בוב דילן שהכרתי ולמדתי לאהוב דרך האקס, ניקייב שהכרתי דרך האקסית. האתר הזה. כמה מוכרחים לשמור? הם מקועקעים בי. והם תופסים יותר מקום מאשר זכרונות סתם, או לא סתם. אני חיה אותם. אני רוצה להפסיק לחיות את העבר שלי.
אז יגידו שלעבר יש את המקום שלו, שצריך להוקיר ולסגור אותו במגירה (פיזית או תודעתית). לא לקחת אותו קשה, ללמוד ולצמוח ממנו. אבל אני מרגישה שהוא תוקע אותי מאחור, מושך אותי למטה. מכתיב לי את העתיד.

לאט לאט השולחן מתנקה.
מפנה מקום לדברים חדשים.