יום בהיר אחד
התחיל לו עוד שבוע
התחילה לה עוד תקווה
עוד רצון נולד לו לעולם
להתהוות לו , להפוך למציאות , לקיים
אבל , מה לעשות שהראש שלך זז מאה צעדים קדימה מהגוף
יש רק בעיות
אז זה נכון שחשוב לחשוב על העתיד
גם אם הוא פיקציה שאני יוצר לעצמי
אבל זאת כוחה של התקווה
לתת לאדם את החיוך הרגעי של משהו שעלול להיות
של משהו אחר שיכול לעשות לך טוב כמו רע
אבל זה לא כל כך משנה
כי בתכלס אדם אחראי לגורלו או שלא
לא יודע מה שבטוח זה שהפיקציה כאן בכדי לתת לנו הרגשת ביטחון אפילו לחצי דקה הארורה הזאת עד שהפיקציה מתפוצצת לנו בפנים ואז מה?
הכי חשוב זה להשאר אופטימי
לא ליפול לדיכאון שמדפק לנו על דלתות הנפש
כי הכי קל ליפול למלנכוליה
הכל כך מוכרת
והכל כך חמה
כמו אמא שלא נותנת לך לעוף באמת
אלא רק נותנת הרגשה של חופש אמיתי
כי ביננו
האדם חופשי רק כשהוא משתחרר מעצמו
או יותר נכון להגיד את זה בצורה אחרת
שאדם חופשי כשהוא מתמודד עם עצמו
כי אין חזק מאדם כזה
משתחרר מכבלי ההורים והחברה שבה הוא חיי כל חייו
שהיא מתווה לו את הנכון והלא נכון
המותר והאסור
היש והאין
וכל מה שאנחנו צריכים זה זיק אחד של אור בכדי להותיר את החושך הזה הגדול מאחרינו
כי חכמים ממני אמרו כבר
שאין דבר כזה חושך, רק חוסר של אור
אז מה שחשוב לדעתי זה לנסות ולראות את הזיק הזה בכל סירחון שמביא לנו החיים
ולא לתת לחושך להשתלט לנו על החיים
ולדעת כי אין מחר , ויש לחיות את היום כאילו הוא היום האחרון שלנו בחיים
אין לבכות על 364 הימים האחרים אלא לנסות ולחיות בכל הכוח את ה1 הזה שכאן ועכשיו
בלי לבזבז אנרגיה על משהו מיותר
לא לתת לאנשים למשוך אותך בלשון
ובטח שלא באף
להיות חיובי
טוב לפחות לנסות 😄
לפני 16 שנים. 28 באוגוסט 2008 בשעה 0:50