סויץ' ספיס - החלל הבלתי מוכר

בגלל זה אני לא כותבת בלוגים.
פוסט מושקע ושכתוב בלהט ומחשבה, ואני פתאום לוחצת על משהו וזה עובר מסך.
ולא לחצתי על בטל או מחק. יש קיצור דרך במקלדת לכפתור מחק או בטל שאין מתחת? מה גורם לזה להעלם?
אתה מוזמן כלובי.
יש אפשרות לתקן את זה.
אולי הטקסט שלי נלכד באתר שלך, גם אם לא לחצתי פרסם.
גם המחשב שלי אמור לשמור אותו בקבצי אינטרנט זמניים, רק שאין לי מושג איפה.
תתקן את הקוד.

אם לוחצים בטעות על קדימה בלי לפרסם ועולה המסך של האקספלורר או הפיירפוקס הלבן עם הכיתבו בכחול, שתעשו שמירה של טקסט, כדי שאם לוחצים חזור אחרוה אחר כך הואעדיין יהיה שם.
אין סיבה שלא.
יש פורומים שזה נשמר.
לחצתי על אנטר משהו אחר? למה זה קופץ פתאום?

שוב לחצתי קדימה. לכתוב בוורד.
על מה לחצתי?
תמיד את החלק ההכי חשוב קורס.
ושוכחת.
בגלל זה אני כותבת מהר מתומצת ניסיון לראשי פרקים ולא ברור כבר שנים.
התניה. המחשב אילף אותי. ומרצים ומורים שמדברים מהר מדי ובלי כל היגיון פנימי או לא.
קורס.
רגע. זה יחזור.
משהו על מהפכה.
הקבוצה הקווירית בדסמית.
אקטיביזם והסברה החוצה או לא.אני נגד ללכת לדבר עם ונילים. בוקי נאה לא מזיז לי.
אבל אני פוסט טראומה קשה. זה שהמשטרה מתנכלת לנו לא מזיז לי.
הקשר בין סקס ואלימות, ונילי, בדסמי, ופמיניסטי.
ז"א הדברים הכי קשים קורים בין ונילים. לפעמים בהסכמה.
נישואין היא זנות ממוסדת.
וכולי.
אני צריכה לסיים גם את דבורקין ודה סאד בנוסף למארקס ואנגלס.
אני צריכה עוד להתדיים בשאלה האם בורגנית פוסט טראומטית מורדת יכולה להפוך רק לדומית, מוסרית ואידאולוגית.

אז אני תוהה מי יעזור לי לארגן את המהפכה הבורגנית הבאה.
זה לא יקרה בבית נשים פמיניסטי. זה לא יקרה באגודה או באיגי. זה לא יקרה בגדה שמאלית או בסלון מזל.
גם לא באנונימוס.
איפה שהו זה יקרה.
אני מבטיחה.
הניסיון שלי לגייס מספיק מצביעי טומי לפיד וקדימה לשעבר, שברשותם גם טנק או נגמ"ש באיזה בסיס צבאי כשל.
הם עסוקים עם הפלייסטיישן והבניית מקטים ועפיפונים לאביב. אחלה תחביב בניית ספינות פיראטים מגפרורים.
על סקנד לייף השתלטו פקאצות עיצוב שמברברות בשפת סייבורגים על פיקסלים ומיקסום רווחים מקרעים וירטואליים בג'ינס.
לא הצלחתי אפילו לארגן ערבי הקראה ודיון בספריה הציבורית.
עכשיו מוקמת קבוצת דיון בענייני בדסם בחסות הממסד האפל, להלן עיריית ת"א, שעיקר עיסוקיה בימים אלה הם בניית תלוליות בלתי מוצדקות של אספלט באמצע המדרכה, הקמת פסלי ברווזים על חשבון משלם המיסים על גג העירייה,אני מעדיפה את הפקיד ממחלקת המים עם הנורה והעציץ, אישית, מימון וילות ברשפון לקורין אלאל ועוד כמה, והריסת כל חתרנות והתססה שעוד נותרה בקהילה הלהט"בית והבדסמי"ת, בלי קשר להבהיר משהו, יש נשים שהן בי, אין גברים שהם בי. אם מישהי כאן מתלבטת, שתקשיב לי. אין.
סטרייט=זין בכוס, הומו=זין בתחת. אין גם וגם.לא בריא.
עכשיו, אני מעדיפה שהדבר החינני והקסום והשימושי כה שנקרא פה שפתיים וידיים ישאר תקין ומתפקד. לכן, אם גברבר כלשהו מעוניין בזיוי, ולא בזיבתי, או זיוותי, היא בארון, היא כוסית, והיא עסוקה בטיפולי הפריה, האקסית, שתחנק, החזה שלה כבר לא משהו, הוא יראה רק את סוליות נעלי, וגם זה לא בטוח, הן דקורטיביות מדי. יש לי פטיש לפרטים קטנים שמוחבאים בסוליות.

אני תוהה מית המהפכה האמיתי תבוא.
ביום שכמה בורגניות כמוני גם יצליחו לסיים את כל כתבי מארקס ואנגלס, ויבינו שאנחנו מדוכאים, אנחנו הפרולטריון.
אנחנו מסתובבות פה בקליקות ומעגלים שאנחנו לא שייכות אליהם, ברור לנו שמתחלפות מטורללות ופוסט טראומטיות, בורגניות, פאמיות, ועוד כמה פלגים ששכחתי, לא באמת שייכים לפה.
אבל לפחות פה, בתחתית של התחתית, אנחנו לא מוקצות, לא מדוכאות, לא מורעלות בצורה שיטתית. רק מסתכלים עלינו בתמיהה מסויימת.
למה אישה כ"כ אומללה וחנוקה ומנוצלת מבלה את יום החופשה היחיד שלה בלהידרס ע"י קלגסים בתלבושת מתכת ושפיצים בטעות במרתפים מחניקים, ועוד לשלם על זה כסף טוב?
ולמה דור שלישי לשואה שומעת רמשטיין? רוסים מילא, כולם לא יהודים, שמיעת רמשטיין ע"י בני נוער רוסים בכרמיאל זאת ניאו נאציות מחתרתית מוסווה ומתוכחמת. לתשומת ליבכם.
יש לכם מושג כמה קשה להגיע לכיכר קדומים בתחבורה ציבורית מפ"ת או כפר סבא?
וכמה זה הזוי לבורגנית לבלות את ליל יום שישי מאחורי הבית משפט? לפחות הם מביאים פופקורן לפעמים.100 שקל כניסה.ועוד 140 על מונית הלוך, ו140 על חזור. כמו קנס ממוצע. רק יותר כיף.
ובלי התור בדואר.
למה את לא הולכת למופע יום הזיכרון בכיכר? ידרסו אותך בחורים יותר חתיכים בקסטרו וגם זה בחינם!
ויש אחלה מוסיקה!
אולי אפילו רונה קינן תשיר את המיטב של חנוך לוין! את אוהבת חנוך לוין! הוא הפולניה היחידה בפנתיאון! הוא מבין אותכם!
ויש את הסטיות של ערן צור! כןן ! נקרופיליה! עוד! יותר טוב מתערוכה של עדי נס!
וגם תוכלי להסתכל מלמטה, אבל ממש, כמעט תנקעי את הצואר! ויש לה נעליים נורא יפות מפריז. אה, קרוב לאיכילוב!
נא להבהיר, עדיין לא פיתחתי תסמונת מינכהאוזן. אולי בגיל 30. אבל מאיר בית חולים גרוע.

זהו יום אבל עבור בורגניות מורדות כמוני.
אני יושבת מול רשימות ארועים זולים ומחתרתיים אי שם בתל אביב ומגירה ריר.
כה קרוב כה בלתי מושג.
ואולי, אולי אם אני אתגבר על החרדות, אול, אולי אם אני אתגבר על התובנה החדשה כל כך שאני מזוכיסטית במובנים המזויעים והעמוקים ומתוסבכים ביותר של המילה.
כנראה שאני נהנית מזה.
אני עדיין סרבנית מחשב לאחר שכל שנות התישעים העברתי את נעורי המפוספסים בנסיונות לא להתאבד בגלל מחשב שקרס, גיבויים שלא צלחו, וזמן אבוד.
עד היום יש לי הפרעות בקצב הלב בגלל המכונה הארורה המתקראת מחשב.
כמה צער ויגון וחוסר אונים בגלל זה.
כמה הדור הנוכחי לא מבין כמה פעם הכל היה קשה.
ההרוים שלנו שרדו את השואה וייבשו ביצות ואכלו לבן.
אנחנו שמענו חרא של מוסיקה, עבדנו בפרך בבורגר ראנץ' בשביל גרושים עבור שיעבוד למכונה שעבורנו סימלה חופש.
בדיעבד, היה עדיף לי להיות פרחה או פקאצה. אבל אני לא מיוחסת מספיק. ופעם גם לא הייתי שחקנית טובה בלהתחזות לסתומה, זה הרי ידוע עכשיו, פרחות הן מאסטר מיינדז, נפולאונים קטנים, רוע וערמומיות טהורים ובנאליים.
את הדיסלקציה והדיסגרפיה שרכשתי בעמל בבית הספר בפתח תקווה בשנים שיזכרו כאפלות ביותר בתולדות 300 השנה האחרונות, שנות השמונים, אני אנסה להביס כאן.
שומרת, רגע. המשך יבוא עכשיו.