סויץ' ספיס - החלל הבלתי מוכר

אני שוכחת מזג אויר.
אני לא מחוברת לגוף שלי.
"לחשוב כמו ..." להתנהג כמו...
גבר סטרייט ?
ילד?
עני?
בורגני רגיל ופשוט ?
אחר...
לשנות מבפנים או מבחוץ?
קוגניטיבי או ביהויוריסטי

חשיבה על כסף.
גברים הגיוניים יקרים.
עלי להניח בצד את חוסר ההגיון של אימי המטורפת והסדיסטית.
עלי לקחת אחריות רק כליפ מה שלי יש, כרגע, וזה לא בטוח ולא יציב.
לא תלוי בי.
כרגע התקציב שלי עומד על 1400 שקל לחודש. וכמעט כלום בחסכונות.
עלי לכתוב עלצמי כמה אפשרויות מוצלחות לחלקות תקציב, ורצוי על פני כל החודש.
מכמה קטגוריות.
אני גרה על חשבון אמא.
המחשב ויס משולמים על ידה.
הסלולרי שגונבים מממני שיחות גם.
מה שנשאר לי לשלם זה נסיעות, כפ"ס - ת"א בעיקר.
יש לי בעיה עם נהגי מונית, ה120 שקל חזור זאת הצרה האחרונה שלי.
אוכל בחוץ.
לדאוג שהאוכל במקרר יהיה טרי, להלן השלמות מכולת, על חשבוני. גבינה נניח.
לקנות פעמיים בשבוע במקום פעם בשבוע.
תחילת שבוע גבינה לבנה קשה אמצע וסוף שבוע גבינה צהובה.
למשל. 2 סוגי נקניק. תחילת פסטרמה סוף סלמי או כתף בקר.
אני לא חוזרת לאכול דורה, או שאוכלים מלידה ועד מוות קורנפלקס וממליגה, או שלא.
לכל השאר, חלקו נא עבורי לדברים של בחורות, ולכל השאר.
אני תמיד משלמת על עצמי.
בהמשך, איך לתת 10 אחוז או כלום לטיפ, ולצאת בחיים.
או 12 או 15. מה החוק אומר?
איך להגן על עצמי מפני כייסים וגניבות.
לגבי איבוד אחר כך. זה כבר מסובך.
אז-
כסף.
תזונה.
בהמשך - נהיול יום, לו"ז, זמן וכולי.
או- אם יש לי כ"כ הרבה זמן פניו למה אני אל מספיקה כלום, וזה עוד החלק הטוב.

חלק 1 – גוף – פרק א' –
המנוי לקאנטרי נגמר לי כמדומני באפריל.
לא זזתי שנים.
לא אכלתי שנים.
לא דיברתי שנים.
עברתי התניות ששיבשו אצלי הכל, כולל יכולת לכתוב.
אני אלך ואקנה מכספי הליכון ואופני כושר ?
מנוי רק לבריכה ?
או שאחסוך כסף, אמא ממילא תזרוק לי הכל, ואלך ברגל לפארק וחזור, עם כלום עלי, בקבוק מים, קצת כסף, בעליה המתונה, ואלך לים לצרכי מקווי מים, ללמוד לא להישרף, אסור לי. ?
לרקוד בבית?
טעיתי. הלכו 8000 שקל.
חבל.
נשארו כמה חודשים של ללכת באור יום באוטובוס.
אני אל מסוגלת להתמיד בכלום.
כאליו אני מכושפת לזה.
שוב, אוכל שינה התעמלות. בסיס.
אני לא יודעת אילו התניות עשו לי.
אילפו.
בהנחה שאין קסם וכישוף בעולם.
משהו הרי חייב לשנות את זה.
אני אהיה מסוגלת לאכול ולישון מסודר וטוב, מה שטוב לי. וללכת 3 פעמים בשבוע לקאנטרי. ובשאר 4 הימים לאן ?
ללכת ביום, כדי שהערב לא ישרף לי.
למטרות ?
אני גורמת לעצמי להלם, הכל בבת אחת, אבל מסוג גרוע יותר.
אני חייבת לפעול לפי הגיון.
מעט כל פעם.
בהדרגה.
לפי רוטינה,שגרה.
ולהתמיד בזה.
לא לתת לאמא לשבש.
או לאנשים אחרים.
להפסיק לדאוג.

ללמוד לחלק לקטגוריות.
לפי טעויות ודפוסים לשנות.
כסף.
חפצים.
התארגנות.
בגדים.
אוכל.
שינה.
זמן.
נסיעות בארץ, קל"ב וקצת יותר.
לו"ז של תחבורה.
מזג אוויר.
גוף.
בריאות.
רחצה.
אנשי מקצוע.
אמא.
איבוד.
גניבות.
סדר.
דפים, פתקים, יומן, רשימות,
קניות, לפי קטגוריות.

אני כבר ברשות עצמי 10 שנים פלוס, מבחינת החוק.
רוב הנשים מבינות כל מיני דברים בגיל צעיר.
אני מבחינתי יכולתי להשתחרר מבית סוהר של התודעה והגוף בגיל 18, כשיכולתי לקום ולעזוב.
אמא מענה אותי בהרבה דרכים.
אבל אני מענה את עצמי.
למה?
יש את אימרה של כל המכורים האנונימיים, תן לי כוח להשלים עם מה שאין ביכולתי לשנות, ולשנות את שכן ביכולתי לשנות.
בערך.
אז זהו.
לא עוד ראש ביקר.
לא עוד סבל מיותר.
לשפוי ובהסכמה אין שום משמעות בעולם שלי.
בטוח?
בהשואה למה?
תלשית גבות אצלי לפעמים יותר מסוכנת מרוב הסשנים שאי פעם נעשו בקהילה, לא כולל חשמל ומחטים.
קפאתי כילדה ונערה בפוזיציות שלא היו מביישות שיבארי קרקע רציני.
קשירות? פור גוד סייק. זה שטויות במיץ פטל.
אפילו לא לוחץ על שום דבר בגוף.
אני רוצה לצאת.
פוס.
הצילו.
וכולי.
רק שאני לא מצליחה.
אני מתרגלת חיים א- מיניים ווניליים לחלוטין.
אני סתם אורחת פה.
אין לי כוח לחפש סאב או סאבית.
סוויצ'יות כתרפיה עצמית למטרות הפיכה לונילית, נראה.
אני מובנת עד פה?
לא, כי פעם לא הצלחתי לכתוב קוהרנטי ופשוט וברור. אולי עכשיו.
זה עולה לי בדם.
לא ללכת עם חזיה הדוקה. או ברזלים או עצם.
לא ללכת עם גומי גבוה או מכנס לוחץ על הכרס.
לשים בצד.
לקוות שאמא לא תתן או תתרום או תמכור באיביי או יד שתיים.
לקנות רק שנוח. לא שקניתי כי יפה, או אופנתי, או זול או במבצע. פשוט לא עשיתי אחד ועוד אחד.
בגד צריך להיות רפוי ונוח ובריא.
לגבי אוכל.
אני צריכה ללמוד לסרב לאוכל של אמא.
יש המון אוכל לא משמין במיוחד וטעים ונגיש בעולם.
לקנות אותו.

נורא רציתי פיאה ירוקה זרחנית. באמת.
פוייזן אייבי בכלל עם שיער כתום וגוף ירקרק.
וכפפות ארוכות ונשיות.
יש לי כפפות של נערות עם קורי עכביש.
קצר מדי.
ויש לי מספיק עכבישים בבית מכדי שאני אחפוץ בהדפס או מוטיב שכזה.
אגב אם מישהו מבין בהדברה, שיזכיר לי באביב, ולקחת חופש יומיים.
אמא שוב ריססה על חפצים שאני נוגעת בהם יותר מדי ספריי נגד ג'וקים.
זה מזיק למערכת העצבים הפגיעה ממילא שלי.
גם מחר עלול להיות גשם.
הבטן שלי מקרקרת.
אין אוכל טרי.
אני לא אוכלת מסודר.
כל עינוי בסיסי שרוב הסאביות יסרבו אליו, אני עברתי מאמא שלי, לא העברתי את עצמי.
רגע, לשים מסמכים מסודר בתיקיה. לרשום. לזכור.
כמה פעמים רימו אותי בגלל האוסידי שלי.
זהו.
בגלל ההלווין כמעט גרמתי לעצמי, ממניע לא ברור, לגבי הדחיה, לא לגבי הקניה, היה איזה פחד שיציתו לי את הפאה מלחשש ברקע, הכפפות נשארו דוממות.
לנסוע באוטובוס מאסף להרצליה מכפר סבא, בגשם של סוף אוקטובר, לחטוף וירוס בדיוק לפני ההלווין ו2 מופעים שתכננתי ללכת אליהם, לדחות לקנות כרטיסים כרגיל לכ מה שיש סיכוי שאני לא אסבול ממנו, לפצות את עצמי רק על למשל מופעי רוק בעשרות אלפי שקלים, במקום לראות את רדיוהד בגיל נניח 17, 15, לא זוכרת, ב200 שקל.
אני חייבת :
לפרט מיקרים ספציפיים.
למשל זה שדחיתי.
זה שתכננתי לנסוע עד לשם במקום להזמין בדואר.
זה ששכחתי שגשם, וירוסים, חושך, קר, ואוטובוס ארוך.
עוד משהו?
פרט ללחשב כסף לטפל ועיקר, וסדרי עדיפויות.
שיבשו לי הכל.
דחיתי מהסתיו לקנות נעלי בית.
וחלוק אמבט חדש.
ולהתקין טיימר לזמן טמפ' לבויילר.
אני צריכה מד חום למים לאמבט.
אני שורפת את עצמי.
יש לי עור דקיק ופגיע.
אני שוכחת לפתוח בויילר או שוכחת אותו ויש רק מים קרים או רותחים.
לתזמן בויילר.
זה דוד ענק ל5-7 ילדים. אני אחת.
אני מאבדת דברים.
מתהלכת בבית ולא מוצאת דברים.
שנים הלכתי עם בגדים לעונה הלא מתאימה.
לסדר בגדים.
לקנות מה שמחמם ונוח ורך וכביס לחורף.
לאכול מסודר.
לישון מסודר.
היום הלכתי לישון ב6 או 7 ומשהו בבוקר.
סתם ככה.
פעם היה כיף שאני לא צריכה לקום לעבודה או לבי"ס.
אני כבר בת 28.
ואפשר פשוט לקום ב10 או 12. לא לקום ב15 או 16.
אני חיה כמו ערפד עשיר מקולל ורעב.
כואבת לי הבטן מרוב רעב.
אז נמנעתי מלנסוע ב29 להרצליה בגשם למוזאון ולקנו פאה וכפפות ארוכות ואולי מסכת פנים.
אני אגיע להלווין עם מה שיש לי. רק להכין מראש. ושזה ישאר שם ככה.
אף פעם לא היה לי אצל מי להחביא בגדים.
כשאמא שלי תמות, אני אתחיל למרוד את המרד של גיל 14, ולעשות שטויות.
הון קטן. זהו. ללמוד לשתות קוקטילים יקרים, כי יחכה לי טקסי בחוץ.
לא וויסקי בלי קרח בבית לבד על קיבה ריקה כמו כלבה.
חסכתי מעצמי נסיעה בגשם בקור עם מלא עוזרות בית ופועלים זרים.
וילדים.
עניים חופשיים נטולי רכוש ומאושרים.
יש כ"כ הרבה דברים שעוד משתבשים.
בינתיים אני נוסעת עם אמא לסופר לחדש מלאי אוכל יבש, ללמוד ללכת למכולת לקנות גבינה וחלב, הנקניק הארוז לא טעים.
אני צריכה חלבון ופחממות מלאות. וירקות ופירות. כל יום. וויטמין סי.
אני לא מסוגלת לעשות רשימת קניות.
עוד פרט – נעלי עור ולא זמש לחורף. לשים על מה שיש ספריי. שוב כימיקלים.
אני צוברת יותר מדי ניירת.
אם אני אתחיל לעשות קצת כל יום הכל יסתדר בסוף.
לקנות.
ללכת למקום איקס.
לעשות.
לברר.
לחשוב על.
אני אל אצטרך כ"כ הרבה ניירת מפוזרת.
אז אמא לא תזרוק לי ניירת, אני לא אכלה את מיטב שנותי בחיפוש אחרי ניירת, איפה כתבתי, וחפצים,
להשתמש במה שיש.
לזרוק אם כבר לא טוב.
להפסיק להיות כאוס.
לאכול מסודר.
לישון.
להתקלח.
לסדר חפצים.
לא לאבד דברים.
שכחתי עוד מלא.
אין לי סדר פעולות קבוע.
הגיוני.
רגיל.
הכל כאוס מסוייט.
כמעט כל דבר שיכול להשתבש, משתבש.
שכחתי עוד מלא דברים שקרו היום.
לא לטרטר את עצמי.
ללכת לאכול.
לסדר.

הולכת לכתוב בוורד.
אני אנסה לנהל כאן יומן מקוצר, מהסיבה הפשוטה שבישראבלוג או בבלוגיה יצחקו ממני.
באמת.
הם אנשים רעים.
אתם לא.
אתם תבינו.
לא מזוכיזם מהנה. אפילו לא קרוב.
אפילו לא הבהוב.

כלנית אמ.סי ריספקט, ומרגנית איז אין ד'י האוס, יו,
הולכות למול ופוגשות את נופר, השכנה מקודם, ואת פרג הדילרית השכונתית מהעיר הגדולה.
נראה אם אני אדחוף גם את נרקיס והחתולה דנדיליין.

רק שלא יקרוס

פרק 1 - ריח תפוח אודם
כלנית ומרגנית התבוננו אחת בשניה.
נמאס לי לשחק דוקים, אמרה כלנית בבוז.
רוצה ללכת לקנות פאזל? יש להם גם תלת מימד! ניסתה לפתות את חברתה.
איזה סוג? הולוגרמה, או בצורה עם נפח? יש להם כדור עם ציור של מרילין?
מונרו? שאלה מרגנית.
לא, דבה. הקוסם. הכי שווה.אמרה כלנית.
נו טוב, בואי נלך. מצ'עמם לי פה, החשמל הסטטי מהשטיח החדש כבר לא מרגש אותי.
אבא שלי קמצן אסימון. זה לא צמר אמיתי. אני 3 שנים מנסה להשיג ממנו צמר אמיתי.
לנו היה פרקט בדירה הקודמת. אבא כעס כי שפכתי עליו מלא פעמים וויסקי סאוור כשהייתי שיכורה מתחת.היינו צריכים להחליף אותו על חשבוננו, ואבא היה צריך לקחת עוד חצי משרה.
חבל. דוקא היה אחלה סוטול מהאדים של הלכה והוקס השרופות, בפינה.
מה, הוא עדיין שם אותך בפינה.
כן. אני והנמלים.
וואו. איזה ילדה קטנה.
רוצה ללכת לשמוע רמשטיין?
רוצה שנחטוף את אבא שלך ונצית אותו בפיהנ עם בנזין ברקע?
כן, ונאכיל אותו נמלים.
נמלים זה חלבון בחינם, יא אמה.
אולי נתקע לו חוקן בנזין לצלילי בנזין, אה! יותר שווה.
יאללה בואי.
פאזל או חוקן?
צריך לקנות בנזין.

המשך יבוא

ממילא זה ז'אנר נחות.
טוב.
מאיפה מתחילים?
שתי דמויות?
עלילה?
סקס?ונילי מעורב עם בדסם?
מצא את ההבדלים בין קינק לבדסם נקי.
יש שתי אפשרויות
שתי מתחלפות
או שתי דומיות שפוגשות אחת את השניה, מתאהבות בצורה מוזרה, וקורים דברים מוזרים.
זהו.
תבחרו.
מה יצא פחות פאתט.
זה משאל.

רציתי לכתוב משהו לא ברור על סוויצ'יות ותרפיה הדדית חינמית ומשעשעת.
ועל למה תמיד זה יוצא רע.
אולי כי בסופו של דבר אני ונילית, והפרטנריות שלי ממש לא.
הן יותר סאביות מטורפות.
חלקן דומיות מטורפות.
וחלקן באמת סוייצ'יות לא וניליות ומטורפות.
אבל רוב הנשים בעולם מטורפות.
אם הייתי נמשכת לסטרייטים הייתי מתידדת איתם.
אבל הם לא רוצים את חברתי.
כל הטום בוייז תפוסות.
אוף.
וגם הן שפויות ומטורפות במובנים הטובים רק למראית עין.
נו מילא, הן מתפרנסות מזה.
ליבן עשוי מקרח.אבן.
זהו.
אז מה להוסיף פרט ללכתוב סיפור קצר ארוטי וונילי להחריד בהמשכים על שתי סוויצ'יות, שכמובן יצא מגוחך להחריד.
אלו שתי הדמויות הפאתטיות ביותר שאפשר לכתוב.
קיטש גרוע.
עדיף כבר לראות בורקס יבבות.
הולכת לחשוב על מה כן לכתוב.