מעבר לקצה

להרגיש שחם מבפנים ובאותה שנייה שקר ..
נשימה אחת חצויה .. פנימה והחוצה ..
להתענג ולהתענות מתזוזה קיצונית בתחושות
לדעת שדווקא הרע הוא הטוב
להתלבט .. מבלי להספיק לחשוב ..
לפנות מקום לתחושות ..לעוצמות ..
להתמסר למעברים של חום וקור ..

כמו טיפות קטנות של גשם כך זה מצטייר בדמיון
טיפות שמניעות לאט את השעון , ממלאות אותו , מכילות אותו
שעון חול שלאט לאט מתמלא ואין לדעת מתי בדיוק יסיים את תפקידו
הכל נראה על פני השטח רגוע על מי מנוחות ..זמן שעובר לאיטו
אך כמו תמיד .. מתחת לפני השטח זה כבר משהו אחר ..
ההיגיון לא בהכרח כבר שם .. הסוף נראה ולא נראה כאחד ..
השאלה מה יהיה הפעם .. מה יהיה מידת הנזק ..
זה נראה לא הגיוני שאי אפשר יהיה לתקן ..
זה נראה שזאת לא אמורה להיות התוצאה ..
אבל כבר הבנתי .. לא תמיד זה יהיה בהלימה למחשבה ..
לא תמיד נשארות המילים ..
לרגעים השתיקה יפה יותר..
לרגעים המילים מביעות הרבה יותר ..
לרגעים.. הסתיים שעון החול..

אולי רוצה שיראו מי אני מבפנים באמת
רוצה שיוכלו לראות מבעד להכל
אולי רוצה להראות החוצה את מה שמעבר לנראה
אולי בוחרת בשיטה דומה ..
להציב הכל מההתחלה את מה שיגרום ללכת
אח"כ זה יגיד משהו על מי שנשאר ..
אולי זה לא פשוט יחד עם זאת זה בעצם מאוד פשוט
צריך רק לדעת מה הדרך הנכונה
אולי רציתי להסביר תמיד קצת יותר
מאבק פנימי בין הרצון להשתחרר לחופש הלא נודע
לבין להישאר בבטחון של חוסר ההרגשה
להיות עם רצון אמיתי כנות פנימית וכמיהה..
אולי מפחדת שזה דווקא הכי נכון שיכול להיות ..

לא רוצה להיכנע ..רוצה שיכניעו אותי
רוצה שלא יוותרו לי ו..שיתגברו על ההתנגדות שלי
רוצה שזה יהיה בכח אבל לא בהכרח פיזי
רוצה .. חושבת שזה גם אפשרי לביצוע ..
וכמו שכתבתי פה בהתחלה ..
אל תספר לי על כל מה שאתה הולך לעשות לי או איתי
אל תבקש שאספר לך את הפנטזיה שלי כדי שתממש אותה כשניפגש ( מבטיחה לך שכל מה שאספר , לא יהיה זה... )
אל תהיה שקוף וצפוי איתי או "עבד" כשאתה השולט
אל תנסה לרצות אותי ,להגיד ,לעשות את מה שאתה חושב שאני רוצה

תיקח ... אל תבקש

אומץ.. לפתוח את העיניים
לבחור להסתכל הכי עמוק פנימה
לבחור לשנות ולהשתנות..
פעם אמרו לי שזה יומרני מצידי לבוא בלי פחד
חשבתי לא מעט על האמירה הזאת
מה זה אומר עליי .. מה באמת הרגשתי ..
הגעתי למסקנה שאני אמיצה ..
אולי יהירה מעט .. מסתבר ..
או ...סתם אמיתית..

יש משהו נקי ויפה בתמימות אמיתית
בעיניי זה מקום להתחלות חדשות
יחד עם זאת גם מקום לתהיות ..
האם תמימות זה משהו טוב או רע ?
אולי בכלל אי אפשר להתייחס אליה במונחים כאלה ?
אולי פשוט להניח ולתת לתמימות להיות ..
אולי ... ואולי לא ..

מבינה עכשיו מהן העוצמות וחוזקות
שמביאה איתי לתוך קשר .. כל קשר ..
מבינה שזה לא במקרה שנמצאים איתי
שלא רוצה להתפשר על מי שנמצא בסביבתי
יודעת שעל הדברים החשובים עבורי אין לי כוונה לוותר
מכירה כל יום הרבה יותר מקרוב את הנקודה החזקה בתוכי
מזהה יותר בקלות את המראה שניצבת מולי
לאט ובטוח היא הופכת להיות יציבה ודומה למה שמשתקף מולה
מנפצת לאט .. את הבועה .. לתמיד ..

מחייכת ..מחדש ...:)

יש זמן מסוים בשבוע בו הזמן עומד מלכת
רואה את זה כמו בועה.. בועת אוויר.. בועת זמן
כזאת ..שלרגע קט..מתאפשרת לי כניסה לתוכה ..
שם .. הדברים נראים תמיד אחרת..
שם מבפנים .. הבועה היא העולם ..
וכל המסביב הם רסיסי בועה שמשתקפת
בתוך חלונות של זמן מזדמנים ..
שם..חלקי אמת .. פיסות של חלומות ..
אמונות חדשות שמתהוות ..נשימות חדשות..
כל אלה מתקבצים ומתעצבים בתוכה ..
מתי שהוא.. אולי .. בכלל לא בטוח ..
אבל שווה להסתכן .. בוחרת להעיז.. אולי..
הבועה תנפץ את הבבואה שמשתקפת מולה ..
ואז.. הזמן יעמוד מלכת.. תמיד..

נגיעות קטנות וגדולות שם ..בפנים..בתוך הכל..
במקום הכי פרטי.. וגם כרגע אולי הכי חשוף..
בעתיד .. אני אגע שם ..עם זרים..וקרובים..
היום.. נותנת לאחר לעשות את ההבדל..
אצלי ו..איתי..

רוצה להרגיש שנמצאים שם בשבילי בכל מצב
לדעת שייקחו את היד המושטת גם אם היא נסתרת
רוצה להפסיק לפחד ש.. עוד רגע.. זה..כאן
להיות בטוחה שיש מי שיידע את הדרך ..
רוצה להבין שעד כה לא ממש ידעו ..לא עד הסוף לפחות..
הידיעה שאולי פספסו את הדרך אליי
תעזור לי להשלים עם ללכת את הצעד הבא אל..
רוצה לסמוך במאה אחוז שיובילו אותי בדרך ..שיבחרו ..
רוצה לתת מעצמי .. להתמסר להובלה .. לשותפות ..
רוצה להישאר עם עיניים פתוחות אבל בלי ההגנות