יומנה של טרנסג'נדרית

[b]
אני יושבת בבאר די לבדי
שותה קצת מדברת הרבה עם עצמי
טלסקופים קטנים מדווחים לי על כל מה שקורה מסביבי
אני ניגשת מהר ולא מהססת
הוא נראה לי חמוד אבל לזה אני לא מתייחסת
מתחילה לדבר אליו בשפה שהוא בטח יבין
איזה עיניים יפות אתה באת לבד?
אני נראית נהדר ויש לי דירה
עם מרפסת לים
וכדאי גם לך לבוא לשם

אז הוא מבין את הרמז וקם
הוא משלם גם בשבילי ויוצא מהדלת
ויש לו מכונית מפוארת
ואני חושבת שהפעם יש לי מזל
אז מתחילה להרגיש את הדופק
איך הוא ממריץ לי את הדם
ואז בלי שיראה אני לוקחת כדור לנצח ת'פחד
ובדרך כבר שולחת ידיים למכנסיים שלו
וממששת עולה ויורדת וחם לי בגוף
וגם לו

במיטה אני עושה את הכל כמו שצריך
ואחרי שגמר נכנסת לבד למקלחת
ואיך בוכה שם בשקט כי יודעת שכמו כולם הוא יברח
כשיתעורר לידי בבוקר ויבין באיחור גם אתמול כמו היום
אני בעצם בחור מכור, קוראים לי מרי לנצח

אוף אני גרועה
אני פשוט גרועה
איך הרסתי חלום, בגלל פחד

כבר יכלתי לראות את זה קורה
איך אני הופכת לכלבה הפרטית שלך
איך האהבה שלנו חותכת גבולות
איך אני אני משלימה אותך ואת אותי

את חסרה לי כל כך...
הזמן שהיית חלק מחיי הפך לזיכרון,
כמו שירבוט שנכתב על מפית בעיפרון
את מתפוגגת לך אל תוך האפלה,
ואני נשארת עירומה בודדה,
להתמודד עם השדים שלי
להבין בעצם מי אני, דרכך

הזמן התחיל לזחול, הפסיק לרוץ
פתאום הכל מפחיד הכל לחוץ
תחזרי אלי, נשששמה יפה
אני אוהבת אותך, הרגש שיש לי אליך הוא גדול יותר מרגש שהיה לי עד היום
גם כלפי נשים, גם כלפי גברים
אני צריכה אותך ליידי, תומכת בי
אני צריכה להיות לצידך לחבק וללטף

מי יראה עוד מבעד לעטיפה
מי יצליח לראות פנים לא מסיכה
מי יזכיר לי שאני יפה,
ומי אמר שאני בכלל יפה?

מצחיקים החיים,
פעם נותנים פעם לוקחים







[b]

[b][
מרגישה אישה
מכף רגל ועד ראש
הצואר מתארך הטוסיק יוצא החוצה
הישיבה נהיית יותר זקופה והתנועות עדינות

זה כל פעם מדהים אותי מחדש איך שאת מחיה את האישה שבי
ככה בשניה, זורקת מילה ומחזירה אותי לעצמי
זה לא קל לחיות מתחת למסיכה כל היום, כל יום.

ואת מגיחה כמו פנס באפילה, מוליכה אותי אל האמת שלי
מזכירה לי ברכות מי אני
ואני כל כך מודה שיש לי אותך, אני כל כך מודה שיש לי אותי
ואולי הכל יכל להיות כל כך פשוט ואולי זה יכל להיות קל
אבל הגורל שלי אחר הגורל אכזר

השיחה איתך מעלה בחיוך
כל אות שכתבת אני קוראת בשקיקה
מדמיינת אותך מול המחשב כה יפה
מדמיינת אם היית לידי קרובה

[/size]
אני אוהבת אותך, אהבת אישה.
size=150%]



/b]

[

את ניכנסת אצלי עמוק בתוך הלב
ככה פתאום ומשום מקום
צצת לך עמו מלאך עם נפש קסומה בדמות של אישה
עדינה נשית קלאסית אלגנטית
מהממת מהממת מהממת
ולב זה רחב כמו החריץ שבין זוג שדיה

ואת רואה דרכי מבעד לשכבות
מצליחה לקלף ממני את כל הקליפות
את נודעת בחלקיק העדין ביותר שלי
בציפור הנפש

ואני רואה דרכך כמו מול מראה
כמה נשית אני כמה אישה
ואיך החשיבה משתנה
וההתנהגות כל כך טיבעית והדיבור והשפת גוף משתנים
וזה כל כך טיבעי...

כאילו תמיד היה שם... בעצם, תמיד היה שם!
אבל את לא סתם מראה
את מראה מחבקת בחום
עוטפת בלבבות רכה כמו קטיפה
ואני ניבהלת פתאום
זה מוכרח להיות חלום
הרי לא יתכן שיתכן
שיהיה כל כך טוב.
[b]

אני נכנסת למיקלחת
ומתחילה לגוע בעצמי
ומיד מבינה שהפעם
אני הולכת עם זה עד הסוף

מסתבנת במים החמים
והאצבע מגיעה לי לכוס
כן יש לי כוס והוא מאחורה

את יושבת לך ע הספה בסלון
רואה טלויזיה לא יודעת למה לצפות
ואני במיקלחת נמרחת בקרם גוף

על קצות האצבעות אל חדר השינה
אני לובשת את הסט שקניתי היום
חזיה דאבל פוש אפ ותחתון אדום
מסויפה ביריות להוסיף מיניות
ועולה על עקב כדי לסגור את הלוק

אני יוצאת לסלון בצעדים הססניים
נעמדת לפתע ופולטת מאמי בקול הכי נשי שלי
את סובבת את הראש ומורחת חיוך
קמה אלי ואני קופאת במקום

האצבעות שלך מלטפות את פני
תחושה מרגיעה מציפה אותי
את החלק הקשה עברת קרן
אני אומרת לעצמי

מגעך הרך מתחלף במהירות
ללפיטה חזקה עם צפרניים שלופות
את מתקרב אלי ולוחשת באוזן
אני אוהבת לראות אותך ככה זונה

המשך יבוא...








[b]

20/10/2010
פעם ראשונה במחשב....
אני עוד מעט בן 30!!!!!
וזה הרבה, אני כבר לא ילד
מפתח הרגלים חלק טובים חלק רעים
אני כבר נעשה מקשה
נעשה...
כן זה לא נגמר התהליך
אבל נהיה קשה
קשה לא במובן הרע של המילה אלה במובן המגבש
ואני נותן לעצמי לגלוש את זה בדרכי המיוחדת
בדרך שאני רגיל שדברים קורים
ככה בלי שאני ישים לב במיוחד, עברתי הרבה תקופות אין ספק
וכל שלב נבנה על השני
וגם הטויסט שעשיתי לפני שנתיים היה לא קטן ואולי יגיעו עוד כמה כאלה
אבל דבר אחד זה כבר עודה
היום אני מ"בעלי השיער הלבן"....
ואני עוצר שניה ושואל את עצמי:
איך לעזאזל הגעתי לכאן????
בעלי השיער הלבן... זה כאילו שאני עכשיו בן 50 או משהו
והאמת שמזמן לא הרגשתי ילד...
ילד, מה זה בכלל להרגיש ילד?
זה לעשות מה שבא לך בלי לדפוק חשבון להשלכות
זה לא הרגשתי כימעט אף פעם חחח טוב לא בדיוק נכון... 
אחראי תמיד הייתי גם בתור ילד במובן הפחות או יותר של המילה
בזמן האחרון קרה לא מעט.
התחלתי לעבוד בהייטקעברתי לגור בחולון עם חברה
חזרתי ללמוד, למעשה אני באמצע התואר בערך
ואני חסר לי דברים.
חסר לי הקשר עם המשפחה שלי, הקשר הסופר רופף שיש לי עם אבא שלי הוא טראגי מידי בשבילי
אני מאוד אוהב ומעריך את אחותי ואימא שלי היא פשוט מלאך משמיים
אבא שלי היה נושא פעם, אחרי זה הוא כבר הפך לקלישאה ואז באה אפטיה
ועכשיו יש חרטה וחארטה וכעס שלא מרפה וגם רצון אולי פנטזיה כבר שהכל יהיה ורוד
אני לא נותן מקום ולא מרשה לקרן לצאת זה רגיל כבר
כאילו הוכתב סוכם ונאמר שנגמר אבל זה בסביבה
להגיד שאני רואה את עצמי משנה פתאום הכל – מממ לא ניראה ככה
אבל מי יודע...
אף פעם לא קיבלתי או הגעתי להבנה מאיפה היא באה והאם היא באמת האני האמיתי
לפעמים זה הרגיש ככה לפעמים פחות זה קצת מפחיד לחשוב על דבר כזה האמת
ואז אני מחפש הסברים
אולי זה קשור לאבא שלי
האגרסיביות המוגזמת התסבוכות האישה הקטנה והטובה
לאבא קשה הכל לא הולך שום דבר לאימא אולי לא זיקוקים אבל יציב ורגוע היא חזקה במובן עמוק של המילה במובן האחראי של המילה
אבא חזק בזוהר ובקודר עליות חדות וירידות חדות, לאבא קשה יש מלא דברים שהוא חייב ושום דבר לא הולך הוא נילחם אבל לא הולך ואימא בשקט בשקט קטנה אבל מצליחה
אז למה אני יעדיף להתחבר?
לאימא או לאבא?
קרן גם אם הייתי אומר זה לא אפשרי
אין מצב שאני יקום ויעשה עם זה משהו
וגם אם הייתי מוכן לעשות משהו מבחינת האומץ
אז זה מה שאני רוצה בחיים? בדידות מלחמה אנדרדוג של החיים?
ניראה לי שזה מלא בריקנות מסוג אחר
עדיף הקונפליקט.....
עדיף להמשיך בדרך "אנשי השיער הלבן"
לצבור קמטים להתעמק בחיים
להרגיש את הדברים שקורים
חולון
עיר אבל בית נוח
ובינתיים אני סטודנט אז נוח זה חשוב
עוד מעט עוד שנה שנתיים אני ישנה מצב צבירה לעוד יותר מקשה
אני יתאבן מיקשה מיקשה מיקשה
ואז כשאהיה כבר סלע אסתכל לאחור ואגיד אחחחחחחח
החיים
איזה דבר זה
מלאים שכבות קטנות שתי וערב מיליוני סיטואציה שברי החלטות
מה שבונה את הקורות שלך
קורות חייך