נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יושב איתך לקוקטייל מחשבות של בדסמ

את שותה מתוק

אני חמוץ

את מערבבת טבעות בצל עם מיונז

אני צ'יפס פוטטו מלוח בציפולה..חריף אש

אבל לפני זה..באיזה חדר עמום

חדרתי כל שיריון שלך בהסכמה

מבפנים עמוק חילחלתי בך חיללתי אותך

חזק..עמוק..אמיתי..חשוף

שקופים ישבנו על הבר

שתויים מבדסמ..

עוד לפני שבכלל התחלנו

בעולם האמיתי

היינו כבר בעולם הפנטזיה

סיימנו שם.

החלפנו לאזרחי

והיינו כמו כולם..

רק בגוף רק חלק מהנוף

הראש? הנפש? היא מחוברת ברקיע.

סוטה את..

מאוד

אבל ממש

קצת חשוך שם 

תני להדליק לך את האור

בחדרים הכי סוטים שלך

"כשאתה בן 20 אתה דואג יותר מידי מה אנשים אחרים חושבים עלייך.
בגיל 40 אתה מבין שלא באמת אכפת לך ולא היה צריך להיות אכפת מה הם חושבים מלתחילה.
ובגיל 60 אתה משלים עם זה שאף אחד לא באמת חשב עלייך כמו שאתה חשבת."

צ'רצ'יל.

אז תני לי לזיין אותך באמצע הרחוב 

באיזה סמטה ליד המועדון 

להשפיל אותך מול כולם 

ככה כמו שאת אוהבת כלכלך

תכלס

שוכבת עירומה לידי

כנועה תמימה מבחירה בשבילי

למרגלות הבחירה היא שורצת מתחתיי

רגש ובדסמ

להיות יותר מסימן על הגוף

האש בשמיים שלך שנכבתה 

אז הדלקתי אותה מחדש בשבילך

הלהבה הזו על לפיד בידיי

ואני מחזיק ומאיר לך

את העולם בשבילך

מנחה אותך בשביל

בליל ריק מכוכבים

כל דבר בחייך הוא תהליך

הפשטות אינה אפילו צל

של העץ שנטעת באדמתך.

ורק מול אדונך
את פשוט נזרקת
נשענת
בוכה
ונותנת את כולך.

מסתכלת לאחור
על כל מה שעברנו
על הפשטות הבלתי נסבלת של הקיום.

הכול כל כך פשוט
שהכי קל
זה לסבך.

את יודעת.. 

יש שני סוגים של אנשים... אלה שמפחדים להיות לבד, ואלה שפוחדים להיפגע. 

מי את? 

שמת לב כשמפחדים רצים יותר מהר? 

אז תרוצי אליי 

הפחד הוא כלי 

ומה שמפחיד ומרגש אותך..

הוא קצת הרבה בשבילך

פחד הוא כלי לשאול מי את באמת