|
|
|
סבלנות
נשימה
עוד רגע
עוד דקה
מלמד אותך לנשום
לומד איתך לחיות
לראות את ההילה
מסביב לכל דבר
אנחנו חיים במטריקס של רגשות
העיניים נוצצות
אחרי שהן כבויות
את כח מתפרץ
תמיד היית
יוזמה
רק צריכה
יד
נשימה
הרעש ?
העשן?
המוזיקה?
העיניים?
הנוכחות?
השחור?
הברזלים?
התאורה?
החרדות?
החברים?
העולם?
האומנם?
שום דבר לא משנה כשאנחנו...מתממשים
יש בנו את היכולת
במגע במבט בתפיסה ברגע
להתנתק מבלי הצורך לעצמנו לנמק
האם זה כל הזמן אפשרי?
לא.
האם זה עדיין מצריך מאיתנו
הכנה?
כן.
וזה תרגול..
תרגול מתמשך ומושך
מושך כדי לאתגר
אותי ואותך
לאתגר את הקישור בין המטא פיזי לפיזי
בין ההשפעה והשפיות לשיגעון
בין הרוח לחומר לתוצר
"התשוקה מגדילה את מה שאדם רוצה בו. היא עצמה צומחת מכוח אי מימושה." ~ פרידריך ניטשה
את רוצה את זה
כלכך
את חיה בשביל
הטעם הזה
אין לו אחר
טעם עדן של חופש מכל מה ש מוסרי
מכל מה ש מיסיונרי בחיים עצמם
הביטוי הזה הרגע הזה הדקות השניות השעות
נכסף ונשגב סוחף וממכר
וזה קצת בלתי מושג
לא כאן לא עכשיו לא מיד
רק ברגעים אחדים
יש מימוש אמיתי
של התוצר של הליך תהליך
כי קודם יש סימני שאלה ?
ואחרי זה יש סימני קריאה !
ואז נשארת לה הנקודה .
שהופכת לפסיק , ומשם
פרץ..של התפרצות
התפרקות שגיאות טעויות
מבחירה מרצון
חופש מוחלט
קחי תטעמי מזה
לא תרצילחזור משם..
אני כל מה שאסור לך
אבל את?
את הכי מותרת לי מרצונך
אני כל מה שרע בשבילך
אבל הרע הזה
הוא אדרנלין בגופך
הרעל הזה בדם ובורידים הוא אני
אני החוסר איזון עד חוסר שפיות
אבל גם ההתפקחות ההארה
המוזה המאירה לך את הלב
מזיזה לך את העט בדף
ממריצה מריצה מחשבות
שנתקעות לך בראש יותר מידי זמן
אני הקרן אור אבל
עם קרניים של שטן
אני התרופה אבל גם המחלה
אני הסוטה עם הדמיון
זה שחסר לו גבולות
לא רוצה מגבלות
ואת זו אשר צריכה שליטה
לכאן או לכאן
או לשלוט בחיים
או להישלט על ידי
אני המתוק
אבל גם המר הדום בשבילך
זה שלא קל לעיכול
אבל משביע את תאוותך
זה שאת מרגישה אחריו
הכי מגעילה מלוכלכת
אבל מנקה לך את הראש
טוב לך? רע לך? אין כמו להרגיש משהו..
עדיף מכלום...
היום..את מרגישה כל דבר
אבל מחר..בוקר חדש
לא משנה לאן אני לוקח אותך
במסע הזה
העיניים שלך עצומות לרווחה
הן נחות
וכמה עוצמה יש בזה
כשהשחור הופך ללבן
כשהשקט מחלחל בך
לכל וריד בכל נים
הוא מרפא אותך
הסיוטים הופכים לחלומות
והחלומות לחלונות
ואת צופה ומצפה
לפעם הבאה
כשאחלל את גופך
ונפש תהיה כחליל
כחול כהה הוא הצבע שלך
שחור הוא המותר
ואדום זה קטיפה
פעם הם היו כולם אסורים
היום הם אוויר לנשימה..
בכל מכה...סטירה..
אווירה.
ומלאה באור ועשייה.
כשאת מרעננת אותי
כל בוקר מחדש..
את הבדס"מ שלי
את התשוקה שבי
המקום השקט הזה
האי ליצירה שבתוכי
החופש האנרגטי הזה שלי
לכתוב לך לכתוב אותך
להיות איתך
לחשוק בך
חזק...לסחוט כמו תפוז
וללגום חמוץ מתוק
האיזון הזה שאת מעניקה לי
שלא היה לי בעבר
בין שיח להתפתחות להתפקחות
היכולת להכיל אותי לא פחות מאשר הנני אותך
ההדדיות הזו של השקעה ולא החד צדדיות שמכבידה..
תודה לך על מי שאת קטנה.
את אמרת לי לא להפסיק להיות אני..
אבל הכל כל מה שאני להיות איתך...להיות בך
ואני אמרתי תיזהרי:)
את פשוט אמרת לי עדיף סימן קריאה מאשר שאלה..
אל תפסיק...
