נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

שנדע עוד בדסמ

וללכת ולא לשכוח

זוגות, זוגות,
עיינים דומעות,
דמעות שמחלחלות מרטיבות,
אדמה יבשה בשברי זיכרון,
תקוות לשווא,
סליחות,
ריסיסים של מציאות
שהפכה לחלום,
ללא חלון לעוד הזדמנות.

נשמה נעלמה מן העולם,
נשאר רק גוף חלול ללא משמעות,
טמון באדמה עירום יתום.

סימני שאלה התיישרו לסימני קריאה,
כי הווה נעצר העתיד נעלם
נשאר רק העבר
והוא חרוט כתאריך על מצבה,
זיכרון.

והנשמה לא מתה
הגוף נדם
היא רק התחלקה,
ניתנה לכל אחד ואחת
בין בן אדם לבן אדם,
חבר ואח,
אחות וחברה,
אמא, אבא,
ולעוד ניתן
לכל אחד ניצוץ קטן

נשמה אחת
וכל אחד לקח חתיכה,
שחיה איתו,
כזיכרון שנצרב,
כהשראה שתבוא,
אולי בבוא גוזל
יקרא בשמו

לוחם ללוחם
אתה אחד ומיוחד
אדם לאדם
לב אל לב
בהצדעה.

נכתב ביום הזיכרון

אמרתי לך

אי אפשר לברוח כל הזמן 

ביקום אין באמת זמן 

הכל יכול להיות הפוך קשה וקל 

וכשאת בספייס שלך 

זה החלל שלך 

להרגיש את עצמך 

בתוך רבדים שלא הכרת

ולי יש את הכבוד והזכות

להוביל אותך למקום הכי נמוך גבוה 

שיכלת להגיע אליו 

בהסכמה

אני מעלה אותך על הבמה השחורה

גוף עירום

מול כולם אני אוהב להאתגר אותך

ואת מסתכלת עליי מסשן אחרת

ומאוננת בצד בהוראה

אני בכלל מרוכז

ואת לא מרגישה המרכז

אבל את עדיין המרכז כי את עדיין את שם

את נלחמת בדיסונס 

בשדים שלך 

במחשבות 

מולי 

את מאתגרת הכל 

את רוצה להרגיש מאמץ 

אוי זה מגרה אותך

המבחן 

הכאב 

הזונה 

האישה 

הילדה הפנימית 

הכל מתערבב

פאק 

לחץ כאב התרגשות חרמנות 

נאמנות אליי אל מול נאמנות לרגע

אל מול נאמנות לעצמך 

מי את בכלל עכשיו 

הכל נאבד

את אוהבת את זה

אבל הקנאה..

הוא נוגע בה לא בי אוף פאק את אומרת 

לא לא כן כן 

בחזרות הלוך ושוב 

ובסוף את מכניעה את עצמך

את חיכית לי שאכניע אותך

את הופכת לרוח 

אמרתי לך רק את מסוגלת להכניע את עצמך

זה בחירה 

מה שהיה רע מתגלה כטוב

כאב לא יכול לרפא כאב

גם סבל לא יכול לרפא סבל

אבל אהבה יכולה לרפא הכל

אז לא באמת משנה לאן אדם יבחר ללכת גם עם עצמו לבד או לא 

הנשמה שלו תשתוקק לחזור למקום הכי בריא שלה

אהבה

בודהא

לחשתי לך לעת שינה וורס מדהאמאפאדה