נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יהיה..

הכי אני אוהב, את הסיגריה שאחרי הסשן.

ולא לא בגלל הסיגריה, אלה בגללך השיחות שלנו הכי עמוקות שם, אחרי שהורדנו הכל אנחנו ערומים נפשית, אחרי שנתנו הכל אנחנו יכולים רק להכיל.

מדברים חופשי, מחייכים חופשי,מתקשרים חופשי.

והכי אהבתי שבפעם הראשונה אמרת

"חח..יפה...אתה מקשיב"

ברור שאני מקשיב, לומד אותך לא סתם אומרים "לדעת אותך".

מקשיב לגופך בשביל לגרום לו עונג מקשיב לקולך, זהו תפקידי.

כובל את נשמתך לנשמתי.

העולם גורם לנו לעבוד על אוטומט

אותם נפילות אותם מעידות ואותם תהליכים 

הלוך ושוב חוזרים לאותה נקודה במעגלים 

הדרך היחידה שאת באמת מפסיקה לחשוב

זה כשהזין שלי בתוך החור שאת 

רוטטת רועדת סוטה חסרת פשרות 

מנתקת את עצמך מכל גחמה עוצמה כאב פנימי

פחד וחרדה 

הופכת להיות כלבה

עדיף הטינופת שלנו

מאשר ההזוהמה שבחוץ 

מתפלש איתך בבוץ 

שלנו

בין מלחמות

אני רוצה להיות המלחמה שלך

המרד שלך 

זה שלוקח אותך לבחוץ 

ומוציא אותך מדעתך

גורם לך להשפריץ

להתנפץ 

לחיות בעולם מקביל 

אני מכור להרגשה

שהזין שלי נעטף בפה שלך

אבל עוד יותר אוהב

את השליטה שאת נותנת לי על הכניעה שלך 

המבט הזה כשאת מחליטה 

טוב הנה זה בא הולכת עד הסוף

אני כבר לא אותה נערה מורדת

תעשה בי כל מה שתוכל בבקשה

וכשאת פורסת כנפיים

אני מצמיח קרניים

והופך אותך לריצפה לרגליי

את ואני בכלל אנטנות 

זה אף פעם לא מה נאמר

זה אולי לפעמים מי אומר

אבל בעיקר מזה באמת מעיר אצלך 

השמש זורחת מלאה 

נוצצת מוצצת מאיתנו טיפות זיעה

והירח בלילה היה עירום 

ראו לו את כל החורים בשכבה העליונה 

ואת צומחת אליי 

ילדה נערה אישה כלבה 

את פורחת לצידי על הריצפה 

את חמה והיא קרה

משב רוח אביבי..כזה לא אמיתי 

אבל אצלנו האביב מוחשי 

כל החושים עובדים 

עונות 

ואת פרח של דום בין הערוגות 

לתת 

להעניק 

ולקבל

השקט הוא הדדי

השקט לגמור 

להיות 

האמון

להכיל את השליטה 

להכיר מחדש 

להתחדש 

לחדש 

לזיין אותך עד ללא הכרה 

כשהראש שלך בתוך פח אשפה 

ולנקות אותך אחרי 

כמו ילדה של אבא 

קטנטנה