|
|
|
בסוף..
אני לא כזה נורא
ואת לא כזאת באמת רעה
הרי שנינו יוצרים עולם
אנחנו לבד כמו אדם וחווה
אני מכין לך שיקוי
ואת עושה לי פיתוי
שנינו משחקים
משחק של פרי אסור ו ומותר
גבולות צבעוניים
כמו ארטיק רמזור
הנוטף מהחום שבנינו
הנה יצא הנחש
הכיש אותך
מרגישה אותי בך?
עץ הדעת
זה לדעת אותך
ידעתי עמוק
לך..
אני רק עומד קרוב
ואת אומרת לי
"אתה עושה את זה בכוונה,"
אני לא אשם שאני מרטיב אותך רק מהנוכחות
אני מחייך ואת "למה אתה מחייך?"
ואני עונה "לתהליך"
ואומרת שוב
"לא נגעת בי חודש, רק אומרת"
...
אמרתי לך "נגעתי בך, אני נוגע בך תמיד"
ושאלת "מה הכוונה?" אז עניתי
"אני נוגע בך כלכך עמוק, מהראש"
ואת הסתכלת עליי קצת דומעת
"זה נכון"
מחייך אלייך הפעם
"גמרת?"
ואת ענית
"קצת"
אני יוצר לנו מרחב
שבו התנגדות מתעייפת מעצמה
ואת הופכת להיות עולם
של מימוש יצרים מוחשי ועל חושי
עולם של שתיקה
וגניחה
שילוב ואיזון
מזה האוויר?
אוויר זה הכל
הוא בכל מקום
כך גם אנחנו
ואת בהתחלה שאלת
"זה משחק?"
ואני עניתי לך
"זה אוויר"
ואת עונה בשקט "ידעתי."
בלילות
את עולה על מרזבים
פותחת חלונות
מניחה פיתיונות
ואז בורחת חיש למטה במהירות
הס בשקט יחסי
ככה זה כשיש רצון
ורצון הוא כח על אנושי
רצון הוא צינור
והוא רצוי גם אם אין מצוי
הוא יוצר מציאות
כלי לא חרס לא הרס לא ארס
מרזב שמחלחל
לתוך הראש
הכל תלוי איך מסתכלים
ואיך שמסתכלים כך משתמשים
את משתממשת איתי
לא רק משתתפת
ואני מתעורר
בהלה
מה קרה
ואת שם
ואני איתך
לוחשת לי שאת בכלל חלמת
אותי איתך
ואני מחייך חיוך זדוני
יודע את הטריק
מזיין אותך מהראש לכוס
ומהכוס לראש
הלוך וחזור
שוב ושוב
גלגל מסתובב של חילופי כוחות
בסוף הכל מתייצב
והיציב הוא שאת נשלטת
ואני אדון
ושנינו בני אדם
בשר דם ומחשבה
טובים
אני קודם כל החבר הכי טוב שלך
את הכלבה ואני מלווה אותך
ניטשה לוחש באוזני רצון זהו כוח רצון הוא כבר לא הסוד
והכח האמיתי
זה לא לקחת ממך זה מתי לעצור איתך
כשאת חושפת את עצמך בפניי
עירומה נפשית עליי
אני פותח אותך
קורא אותך
מדפדף אותך ולומד איתך
לא מזפזף ורק צופה
אני לא רוצה אותך חור
כי את יודעת לרצות להיות מתחתיי
אלא כי את מעניינת אותי
אז אני מעיין בך
והדיאלקטיקה כשכאב הופך להנאה זה הקירבה הכי גדולה שיש אמרתי לך
זכיתי איתך
זכיתי בך
סארטר אמר "בתוך הבחירה בתוך חופש הכניעה את מוצאת את עצמך, לא אבודה." והוא צדק
פוקו אמר "כוח זורם בגופנו כמו נהר סוער, כשאנחנו מחליפים ביחסים שלנו בין הכוחות, זה כדי להיות שלמים."
בדיוק בעשר
בדיוק על ארבע
בדיוק מולי
בדיוק מושלם
את נאבקת בעצמך
לא לזוז
להישאר על הקרקע
בפקודה בציווי
בתוך בועה
נכנסת לתוך הראש
עוצמת עיניים
חורקת שיניים
נאבקת בעצמך לציית לעצמך
להישאר ולא לזוז
כי אמרתי כך
בתוך כל מאבק יש השכל
לכל חטא יש יעוד
לכל ציווי יש משמעות
אני רוצה שתרגישי
את הזמן נעמד
נעצר
איך את מכניעה את עצמך
בשבילי
למעני
ובשביל עצמך
הולכת בשביל הזה
לתוך הריק הפנימי שבראש
מגיעה למקום הזה
שאת מרגישה הכי רטובה שיש
ואת נוטפת
כבר לא מטורפת
את שלמה
כבר לא מחולקת
את עוצמת עיניים
ורואה
את עצמך על ארבע
מדמיינת איך זה ניראה
ישבן מורם
עירומה
ואני שם מסתכל
מניח רגל על גבך
רואה אותך
אני איתך
אמרי לי מזה פחד בשבילך?
האם פחד זה אוויר נודד קל לנשום קשה לשאוף
הוא משתקע עמוק
את מתרגמת מחשבות לחששות חרדות
ונותנת להם לנהל אותך מכלה אותך
מזה שקט בכלל?
איפה יש באמת שקט
מתי כבר אין השלכות
אפשר לנוח באמת?
ואם הטראומות הולכים אחרייך לכל מקום
העבר הופך לצל שלך?
תני לי להיות השמש שלך
המאבק הזה נצחי
בין מה שבאמת
למה שאולי בפנטזיה
להיות מציאותי
או להיות חלום
יש שני סוגים של אנשים
אלו שריאליסטים
ואלו שפנטזיונרים
לכל אחד יש בחירה
לכל אחד יש גם בריחה
לכל אחד יש אותן שאלות בתחתית
איך אני לא אשם
ולמה אני שם
ולמה לא מגיע לי לעלות
בסוף זה תרגול אמרתי לך
אף אחד לא משתנה
אז מה באמת משנה?
אחד ועוד אחת משנה
היא
אדוני… איני יודעת עוד להבדיל
בין רצוני לבין רצונך
כי קולך שוכן כבר בתוך מחשבתי.
זה שחרור אמיתי
בלילות כשאני לא מצליח לישון
זה בגלל שאת חולמת עליי כנראה
ואם אני מתעורר עם זיקפה
זה סימן שאת חלמת והרטבת
יש קשר כזה בין דום לכלבה
ואצלך יש רק אותי ירח וכוכבים
שמיים כחולים שחורים נוצצים
וביום קרחים מעננים כחולים בהירים כמו הראש שלי
אני רואה אותך כשאני עוצר ברמזור על הברכיים לידי
צמודה לרגלי
כלבה מוחשית בצורה על חושית
מסתכל מתבונן בך מחכה לפקודה
אני ואת כמו
כמו מגנט לברזל
משהו נדבק
וכמו אש אאנחנו מחממים
ואז נשרפים
כמו מראה
אנחנו מראים אחד לשני אחד את השני
משתקפים למציאות אחד של השני
אבל קצת משקרים
את המראה שלי
ואני שלך
ואת רוצה להיות ההשראה שלי
את רוצה להיות הכל גם הקול
ואני רוצה שתהי רק חור
כי יש הרבה מה להכיל
מבלי להכליל
קחי עמוק
בשקט של הלילה בין הכוכבים והירח
יש לך את הריח שלי באף
הקול שלי כהד בעומק המחשבה
הזכרון של השריר בגוף שלך מהמגע
כבר משעמם לך
כשאני לא שם
כשאת תלויה באוויר
מעדיפה להיות תלויה עליי
חבלים יש להם חוזק עוטף אבל הם חולפים
רגשות הן משהו שמרגישים עמוק בפנים
שנשאר לנצח ולא חולף באמת
משאיר סימן אמיתי שלא הכל רואים
זה אכזרי אבל גם שליו
זה כלכך טוב בעלייה וכלכך קשה בירידה
מדרון חלקלק בין סדר מושלם לכאוס מופתי
זה לא פיזי זה מטא פיזי
אי אפשר להסביר אבל זה מסביר את הכל
ויש אחריות לומר רק את האמת
אבל כל אחד משקר קצת
אפילו שקרים קטנים
לעצמנו..
הסיכון גדול כשאנחנו מתמכרים לשקרים
ומתנקרים לאמת
את כבר מנקרת על הכתף שלי
שוכבת על המיטה עוצמת עיניים לרווחה
כאילו נכנסת לעולם אחר
זיינתי אותך מהראש לכוס והפוך
זה קצת יותר טוב
לשאול מה יותר טוב?
הרגש או הפיזי
אולי שניהם
בסוף את לא מחליטה..
את מחלימה
את בוחרת לא להחליף
שומעת אותי בראש שלך...עכשיו
נומי קטנה
