נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בין צליפות השוט
יש את להט הכאב
הרעב הזה לעוד ועוד
השולט עומד והשוט זז
ושניהם כוחות כסלע איתן
הדימיון שלך משתולל עם הגוף
הכל מתחבר כמו שני נקודות וקו

את כורעת חשופה עירומה
עיניך רוטטות את נשמתך
נשימתך אוויר נקי של זימה
את מתמסרת לגורל למציאות
בדיוק כמו ניטשה מדבר על רצון
כוסך רטוב וחם כמו השמש עכשיו
גופך זורח בתוך ידי לוהט כלכך
מדליק אותי ולא שורף

את מתחננת למגע ימים ולילות
הרעב מתגבר ואת כמו פרי בשל
מוכנה רוצה מתחננת
כמעט מתחתנת עם הכאב
המכה שתשחרר אותך מעצמך
הכאב הזה חד ומחודד וכבר לא חידה או רק חוויה בשבילך
הכאב הופך להיות התשובה
לפחדים לשאלות ולחוסר וודאות
למחשבות של מה ומה

אני כבר לא רק שולט
אני פילוסוף של זימה
כמו סארטר בחופש
בוחר בשחרור
ועדיין נשאר בשליטה
מנגן אותך חזק
מנגן אותך כואב

אני דופק אותך
חזק ובלי רחמים
את בולעת אותי
עמוק בגרון עד הסוף
הכל קורה עכשיו
והקול הפנימי שלך קורא
פנטזיות סטיות מתמזגות באפלה
ומאירות אותך
כשאני שופך בך
את זרע השליטה
את כבר מודה לי
על השחרור
מודה לעצמך
על החירות
להיות שפחה מבחירה

בתוך כל ראש
יש מרתף חשוך
ובתוך הראש שלך
אנחנו יורדים במדרגות
מקומות שתבקרי בהם רק איתי
כי את רק שלי 
אני דום ואת האור
מאירה לי הסטיות
הן חרוטות על הקירות
כמו נערה שחרטה כשהתבודדה
במחשבות של רצון וצורך ושאלות
של בשר דם וגמירות
את כבר עירומה מתחמם 
את נזקרת בתוך עצמך איך
השוט שלי שורק באוויר כמו פילוסופיה חיה
שיח של שיר וכאב
ואיך לחשתי לך בפעם הראשונה מה שלא הורג אות מזיין אותך חזק יותר 

תופס בשיער שלך
מושך את הראש אחורה
את יודעת מה הכי קשה איתך? הזין קשה.
את גונחת בטבעיות לא נורמלית  "אדוני… אני שלך"
"ברור" אני מחייך
על הברכיים, פה פתוח, את בולעת אותי עד הגרון עמוק
רוק ודמעות זולגות אני דוחף חזק יותר כדי שתרגישי אותי
ואז עוצר נעמד מולך נותן לך להתבונן בו ובי
את נלחמת בעצמך
לא לזוז ולציית פשוט התנגשות בין קרח ואש
אומנם חם אבל זה לא גהינום
הכל לוהט כמעט שורף 
אבל זה  גן עדן של שפחה
את לא רגועה אבל הכי שלווה
דיסונס בין הזונה השפחה החורית הנאמנה
לזאת שמפחדת לרדת למרתף כלכך

פסטיבל פורים, הוא חג שמקורו בכתובים במגילת אסתר בה מסופר על הינצלות היהודים מכליון בימי אחשוורוש מלך פרס.

עכשיו המלך אחשוורוש, מתואר במגילה כמלך קפריזי, נוטה למצבי רוח וכזה שאי אפשר מעולם לחזות את התנהגותו, חסר סבלנות, ועצבני.

אפילו אסטר המלכה, אשתו, לא ידעה לנחש על איזה צד יקום אחשוורוש בבוקר ובאחד מרגעי השיא היא מספרת על פחדיה, ו אי הידיעה אם הוא יגיש לה את השרביט או ישלח אותה לאלף עזאזלים.

אחשוורוש, שמלך על האימפריה הפרסית, אינו המלך הראשון ובטח לא האחרון שהשתמש בקלף 'הבלתי צפוי' בכדי לשלוט.

מלכים ושליטים רבים וביניהם סטאלין, היטלר, סדאם חוסיין, מועמר קדאפי, קים ג'ונג' איל, אהוד ברק ועוד השתמשו בחוסר היכולת של מקורביהם, עמם, ויריביהם לחזות את התנהגותם בכדי לבסס שלטון שלרוב החזיק ימים ארוכים.

אחד הדברים המאיימים ביותר על המין האנושי עוד מימי קדם הוא תחושת 'חוסר הוודאות' ולראייה הפחד הגדול ביותר של האנושות – המוות.

ושימוש ב'שיגעון' ו'בבלתי צפוי' כדרך לשלוט, הוא לרוב שימוש יעיל אך לא בריא ולא ממש טוב למונהגים, הדת השתמשה שנים הפחדה על ידי יצירה של רעיון גהינום, וגן עדן, על מנת לרכוש מאמינים, וגם לשלוט בהם להכתיב את מנהגיהם, והערכים, לא סתם נאמר בארצנו הפתגם לחזור בשאלה(חוסר ודאות) או לחזור בתשובה.

ואני אומר כל דבר הוא טוב כל עוד הוא לא בהגזמה, ועם סיבה נכונה, אדם שאינו צפוי הוא אדם שלא בריא לנו, לרוב אך הסקרנות בו מושכת אותנו אליו, השאלה עד כמה זה בשליטה, עד כמה זה מגודר בתבונה.

לפעמים אנחנו נמשכים לריגוש שבלא צפוי שזה לחיוב כשאנחנו מודעים וכשאנחנו לא מודעים אנחנו נמשכים למערבולת ומתמכרים כמו סם לבלתי צפוי דבר שגורם לנו לאבד את עצמנו ואת האדם אשר התקרבנו אליו.

הפחד הוא דבר בסיסי
הוא מחבר וחותך
הוא משתק וממריץ
הוא הורס ובונה
הפחד תמיד קיים
מתקיים תמיד מקיים כשהרגע משתלט העולם עומד
בכל גוון של מחשבה
או מעשה עתיד עבר והווה
בכל הוויה וסיטואציה
הוא יכול להשתחל לא לשחרר להחזיק הכל חזק
ומצריך אותנו למדוד מה טוב ולהתמודד קשה בו להתמרד
ואם לא נתבונן נבון זה לא יהיה נכון נקודות מבט הן בועות צפות בין רעשים של צפמפות

הפחד..הוא יכול להיות הגרוע שברגשות
אסירים בכלא עצמי
הוא ישתק את הלב ואת הנפש
יאמלל את חיינו
הוא התירוץ המושלם
והשלם ביותר מאז
נבראה בנו המחשבה
לפעמים נדמה
שכל מה שאנחנו בחיינו
מבוסס על פחד
אהבה כלכלה ועוד

חכמים אמרו
חרדה אינה מעלימה
את צער העתיד או העבר
אך היא בהחלט
מעלימה את שמחת ההווה
ולמרות שהעבר חלף
והווה כהרף עין
והעתיד עתיד עדין מדי כדף נייר כתוב שאולי יקרע בהנף הרגע הבא

ואולי מה שמפחיד
הוא לא המציאות שלנו באמת
אלא המציאות במוחנו
ואולי מה שמפחיד אותנו
יותר מכל זה האור שבנו האור שנגלה בפנינו בחושך מוחלט
למה כלכך טוב לי עכשיו
למה שיהיה לי טוב עם כל
מה שקיים למה בכלל צריך
אולי אני צריך יותר ים שאלות סימני קריאה הופכים לכל שאלה יש המשך וכבר יש הצפה
ובסך הכל הכל תחת שליטה

אולי..
ואולי בכלל כל מה שצריך
זו את עצמך את הביחד הזה
אותי ואותך
לתת לאהבה לרגש הכי חזק אחרי הפחד
לזרום בתוכנו
כי בתכלס הכל נעשה באהבה
באהבה לעצמנו
אפילו הפחד הוא סוג של אהבה
כי הוא מתריע בנו לבחור
להיות כל מה שאנחנו
עמוק באמת רוצים

אל תברחי ממני תברחי אליי
ביחד אני אתן לך תשובה
ביחד נכפף בחזרה סימן שאלה
לסימן קריאה
תני לי את המקום להיות שם
בשבילך
אל תברחי ממני תברחי אליי
תני לי לראות אותך
כמו שאף אחד אחר לא ראה בחירה.

זמן למלחמה
וזמן לשלום
זמן לאהבה
זמן הבדסמ
לכל דבר יש מקום וזמן
אני השולט ואת הנשלטת 
ו את מכירה אותי
ואני מכיר אותך בעיניים של זין קשה ודומם
הפה שלך הוא כלי עבורו
אבל היום אנחנו סתם יושבים לקפה
מדברים על הא ודא
אני דאדי ואת הבת
פעם אני ידיד ואת יזיזה
לפעמים מאהב ואת נאהבת
זמן ומקום לכל דבר
מוחשי אישי מיני יצרי
מי אני היום בשבילך
מי את היום בשבילי

אני
מצליף על התחת הלבן שלך
עד שהוא בוער כאש
"תתחנני, זונה" ואת מתפתלת
כמעט כמו מתפללת וסופגת
את משתגעת לפני ואחרי
אבל בתוך הכאב את שפויה
לא רק שפחה מבחירה
והנה את צועקת "עוד!" כשהזין שלי מתקשה את נהפכת לרכה יותר
זמן להכל זמן לקול זמן לאנחה זמן לזעקה וזמן לגניחה זמן לגמירה 

זמן לישון 

נומי נומי קטנה 

בין רגליי את הזונה

את מתגעגעת 

קצת משתגעת 

ואני לא מייחס 

קצת לא מתייחס 

יחס יחסי בין מידות התנהגות של ביני לבינך

את אוהבת שאני קשה מחושב 

מעמיד אותך במבחן 

מונופול על מניפולציה 

דיקטטורה ולא דמוקרט 

קצת קשוח קצת אבא 

דאדי כזה 

נוגע לא נוגע 

אבל תמיד מקשיב 

רואה גם כשאני לא מסתכל 

יודע מנ את צריכה לא רק מה את רוצה

מכוון אותך ביד כדי שתהי הכי טובה

קודם לעצמך ואז ממך אליי 

או סתם נותן לך חופש שיגעון 

מכיל סופג ואז מוריד ומכוון 

היה לנו יותר שיחות ממגע 

זה סקסי ומכה 

יותר אדום במוח מאשר בטוסיק 

לא רגילה 

תתרגלי