|
|
|
הרצון הזה
להיות עמידה בפני כל
רוח גשם שרב שלג ואנשים
בית אטום שרק אטום יכול להוריד
התסכול הזה נצבר נצרב על הקיר
בארגזים במחסן מתחת לאדמה
עד שיבוא היום ותסדרי הכל
ובנתיים את על הכיסא
שותה את הקפה
מתבוננת על הנוף
בסוג של מעוף
בזכוכית
ובסוף תשחררי
את יודעת את העתיד
אבל את לא מאמינה בחיזיון
רק בחזון ועבודה
ואת אומרת לעצמך
בסוף תשחררי
את השליטה
גם אם זה רק על המיטה
לא כאן מול החמה
סיפור שמתחיל
כשכולם הולכים לישון
אנחנו בלילה כמו ערפדים
נשארים עד הזריחה והולכים לישון
אחרי שמצצנו את כל האנרגיה בסינרגיה
מניחים ראש על הכר הלילה היה חם
ועכשיו בבוקר ממש קר
מודעים למה אני ואת צריכים
להיות כמה שיותר עצמאיים לא עצמים
רוצים לאפשר לעצמנו לשדים לצאת
לחיות את החיים שאנחנו חיים
ואת צעצוע בידיי
כשכולם הלכו לישון
אני אוחז בך חזק בטירוף
את מתעוררת לזימה אחרי בוקר של שלווה
בתחתונים מופשלים ויד לא זרה
הולכת על ארבע על ריצפה קרה
והגוף שלך כלכך חם מלוכלך
הגרון צמא לנגיעות עמוקות
ואת נוזלת מלמעלה עד למטה
מטפטפת תשוקה
הגוף הקטן והגמיש שלך שלי
זוחלת לרגליי מתפטלת כמו חתולה
נותן לך לנשום אותי עמוק הכי עמוק שאפשר
ומחזיק קלות בצינור החמצן שלך
את מחייכת מלקקת שפתיים עוצמת עיניים
מתמכרת לאווירה של הנוכחות שלי בך
מחדיר את כולי אלייך עמוק
ומניע את עצמי בעוצמה
צלילים של רגש ותשוקה בוקעים ממך וממני גם
צמאה לעוד
רק להמשיך
עד שיעלה השחר
ואז תנומה נומה התאוששות שוב
עד להתממשות הבאה
תפוח בתחת
ודבש על הגוף
ומקל קינמון בכוס
ואז עטפתי בנילון נצמד
שנה טובה
נכון
אנחנו חיים במציאות של כאן ועכשיו
ואם זה לא עכשיו זה לא באמת מרגיש כאן...
ואם זה לא מרגיש זה לא יכול להפוך למוחשי האישי
ואני אומר לך רגע...דגש על הרגע
רגע יתווסף לעוד רגע
ומהרגע יוולד הרגש
תסתכלי לי בעיניים
דקה שלמה
מבלי לשאול שאלה
תעשי זום תהי בזון
אבל רגע...
בכל זה תשחררי שניה חשיבה
משקל...מחשבה
תרגישי תנועה
קלילה
זה מתחיל מבפנים
כמו הסשן
לא רק מיניות משחררת
אלא החיבור
ועכשיו..בשקט הזה
מתחיל הטירוף
יש לו מקום
הגיע זמן לקיצור פירות
לאכול לטרוף...
אין לי הרבה שאלות אלייך
כי איתך אני רוצה להתחיל לייצר תשובות
וחוויות נגמרו לי התיהיות איתך אני להיות
יש לי סיפרייה פרטית מחולקת לגילאים ותקופות ואני לא רוצה שתהיא פרק או שורה אלה ספר מעוטר שבוהק ומאיר ישר לתוך עייני כל פעם שאפתח
מכל נשים
מכל האנשים
עברתי לידך הכי הרבה פעמים
ולא זהיתי אותך עד היום
לא ידעתי שזו את
אולי כי לא הייתי מוכן ואולי כי את
אולי זו התקופה ואולי זו העבודה
ומכל הנשים מכל האנשים
פגשתי אותך ורק עכשיו הייתי מוכן
וגם את
ועכשיו את בשלה כפרי אדמדמם מתקתק לקטיפה על העץ הכי יפה בשדרה
כתבתי לה
בן אדם שלא יודע להעריך אהבה, לא ראוי לקבל אותה, שיש לך משהו טוב בידיים תדעי שלא סתם הוא דווקא אצלך.
ותמיד מה שרע תהפכי לטוב , ומה שטוב תשמרי קרוב.
מי שאוהב אותך באמת על הרע סולח , ואת הטוב לעולם לא שוכח.
בעולם שמקדש את המסכה כנות זו תכונה יקרה, אל תצפי לקבל אותה בזול.
הרי העיניים מאמינות לעצמן , והאוזניים מאמינות לאחרים.
ויופי חיצוני אפשר לראות על אנשים , יופי פנימי צריך לגלות באנשים.
ורגש הוא הכל, והוא המטרה, גם אם זה ניראה שלא.
באה אליי מהפנטזיה אל המציאות,
ואני והיא התמזגנו ואני התמוגגתי מהשילוב,
אנחנו סם ממכר אחד לשני
ככה זה כשהפנטזיה מגשימה את עצמה בתוך המציאות,
אוני נרדם לתוך החלום
מקריב את הכל רק לחיות ולהיות
ובמגע יצרנו ביחד מראות שלא נוכל למחוק, רק לחיות אותם שוב ושוב ביחד בזיכרון.
וזה חזק זה ממש חשק ויצר להיות
כלכך חזק שאם יכאב מי ירפא?
לכן אני צריך לאבד שליטה ועדיין להיות בשליטה,
יש לי אחריות כלפיה כלפי הלב שבחר.
וכל מגע משפיע וכל מילה צליל ומבט, וכל החלטה יש לה השפעה, שריטה בגוף מתרפאת, שריטה בנפש ובלב זה כבר סיפור אחר.
להיות בחלום ועדיין להבין שיש מציאות אחרת זה יעיר אותי לסיוט.
יש לי חלומות פשוטים חלקם כבר פתורים
החלונות עדיין פתוחים למחצה
והיום עדיין לא שלם כלכך התשלום שהיה..
מלא כישלונות טעויות תקרים פלסטרים
מלא בפחדים הייתי ועדיין
מי שלא פוחד משקר
הפחד הוא דרייב הוא כלי כרגע
פעם הוא היה עמוד להבה מפני הדבר הבא
תמרור קו חצייה
אני הדום שלך
אבל אני גם הילד
אני הגבר הזה שעושה בך הכל
אבל אני גם הילד הזה
שצריך את החיבוק כדי להרגיש לא דמות
להרגיש אנושי
לאף אחד לא באמת פשוט
עם עצמו עם הלב עם הגוף עם הנוף
יש עליות יש ירידות יש שלוליות
יש אגמים יש ימים יש הרים
יש מישורים יש דרכים שבכלל לא ידעתי
על קיומים וכנראה עוד לא אדע
הבית זה מה שאני צריך ממך שתהי
הבית שלי אבל
אבל אל תהי לי דלת נעולה
תשאירי מקום לאוויר
אמרתי לך מלא דברים
אני גאה
אני אוהב
אני מרגיש
אבל יש דברים שלא אמרתי אף פעם מספיק
האוויר מנקה אותי
ומשאיר אותי עם מה שצריך
להגיד
