נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כל דבר גורם לי לרצות אותך להתקרב

כמעט כל דבר יכול לגרום לי לרצות להתרחק 

להתחמק לזוז הצידה ולא לענות 

אבל יש דבר אחד שמחזיק אותי כל הזמן איתך

וזה הלב הזה שלך 

עם כל השיגעונות

בין כל הסערות

אני רואה את הלב 

אני שם לב ללב 

תהנו

הרכב מהמוכרים בעולם יגיע לתמוך

Down with..

אני הופך אותך לשלי

אני הופך אותך לרכוש

אני הופך אותך לצמח

שאם אשאיר יותר מדי בשמש ולא אשקה

הוא יתייבש 

אני חייב להיות נוכח 

לשים לב 

לתת צומת לב 

לכל פיפס קטן 

לדשן את האדמה כשצריך

לא לפחד 

לקחת אחריות

וגם לא להיכנס לדיכאון 

כשאולי עלה אחד נובל 

גם אם שכחתי 

פשוט לא לאבד תקווה

וזה מבחן כזה 

ביני ובינך 

שקשה וקל 

תלוי במצב

תלוי מתי ניצב 

ואני צריך לנשום עמוק בין התהליכים 

לפתוח עיניים ולראות 

כשולט כדום כחבר כמאהב

את מתה לקפוץ 

המים האלו עמוקים לך 

והם רדודים לי

אני עם העבר 

את עם ההווה 

והעתיד בכלל לא נכתב 

לך תסביר שאפשר להיות 

לתהות לשתות מתהום 

ועדיין לנשום 

זה קצת אחרת הרי

המבט שלי הוא לא שלך

והמבט שלך רגיל למשהו קצת מוזר

זה שונה אמרתי לך

אבל מתרגלים? שאלת..

אם מתרגלים אולי

את רוצה שאני אביא לך תרגילים

אולי תרגולים?

בסוף את תתרגלי? 

המים עמוקים עכשיו 

לך 

אבל עם הזמן 

הם יהיו רדודים לך 

לומדים לצוף לעוף

בלי מצופים 

זה שאלה של דמיון פנטזיה

ומציאות

אנטונן ארטו היה איש תיאטרון צרפתי ששימש בימי חייו בכל התפקידים המהותיים של התיאטרון.
מ שחקן, ועד מחזאי וגם במאי. ועם זאת, השפעתו העיקרית על התיאטרון הייתה באסכולה שפיתח בתחום תיאטרון האכזריות.
בתור נער עסק ארטו רבות בלימוד מיסטיקה וקרא לא מעט מאגיה ועל רחוניות החיבור והשמה דגש על נפש. החיבור שלו לעולם הרוח והמיסטיקה גרם לו לתפיסה לפיה יש לערער על המודרנה בעולם התיאטרון בו עסק. בסדרת מאמרים שקרויה בשם 'התיאטרון וכפילו' מגולל אנטונן ארטו את משנתו לפיה התיאטרון המודרני כפי שאנחנו מכירים אותו נותן מקום מיוחד לשפה על פני המשחק עצמו, השחקן כאדם הופך לשולי בתווי הסיפור המתגולל.
לדעת ארטו, התיאטרון צריך לתת מקום הרבה יותר גבוהה ליכולות לאדם השחקן, לתחושות וליצרים והרבה פחות למילים ולסיפור והדיאלוגים הרבים המושקעים מוחקים את היופי ביכולת של המשחק לבטא את החיבור.
והיכולת ליצור דרמה באמצעים אחרים היה לטענתו של ארטו בגידה במקורות של התיאטרון שהם שימוש בדרמה כמעין פולחן טקסי ועוצמתי אישי מלקתי ומלכותי כאחד כאדם המניע את גופו כצליל הנפש ואת חידוד יכולתו ברוח הפנימית שנושבת בו.
אנטונן ארטו נשלח לבית חולים לחולי נפש ו נפטר בגיל 52 ממחלת הסרטן. הרעיונות המטורפים שלו והפיכת התיאטרון למשהו מאגי זיכו אותו בתואר 'אוונגרד' שהשפיע רבות על מחזאים ידועים במרוץ השנים, עד תולדת הפסיכו דרמה אבל הוא עצמו, על העוצמות הרגשיות בהן חי, התקשה לזכות בהכרה כ'שפוי' ואף שרעיונותיו חלחלו גם למיינסטרים, במרוץ השנים.
בדסמ זה עולם כלכך רוחני בעיני המתבונן התרוממות של חיבור, במסע נפשי בין כמה או שני עמיתים שהחליטו לתת ולצמוח מן תוך המיניות, לפעמים נדמה שההצגה הוא הדבר הכי חשוב כאן האקט הסשן המשחק העלילה התפקיד, אך זה מעבר בעיני זה חידוד הנפש בביטחון אמיתי שנוצק כי לתת למישהו יכולת לגעת בנפש ובגוף צריך חתיכת ביטחון, ומסע בתוך תמהיל בדסמי כלכך שובה עד אשר כל העולם נהפך ומתהפך לך, ועוד כמו בעולם המשחק כאשר ההיכרות כבר בנינו מתחילה בדמיון בצליל בחיבור ברחוק שמתקרב יותר אנחנו חובשים מסכה וקל לנו יותר בביטחון עחמי לבטא את עצמנו ללא חשש יש האומרים שסרט פתח תאבון למרקם מיני של אדון ושפחה אני אומר שהנגישות הפלטפורמות החברתיות והתנהלות מאחורי מסך או מסכה מאפשרת לנו להיות להתנסות מבלי חשש להיפגע באמת התפיסה משתנה הצורה שבה אתה מסתכל מתבונן על מיניות לעומת הנורמה משתנה, הכל מתחדד עד שלפעמים אם תשאלו אנשי בדסמ בקשר זה ניראה כאילו מערך זוגי בדסמי של חודש מרגיש כשנה, הזמן הולך לאיבוד בעולם הרוח והפילוסופיה התפיסתית פתאום נהיית המכתיב למציאות ולמציאת עצמך ובן זוג לך, בניגוד להתעסקות היום יומית והחסרת פשרות בנורמות חברתיות מובנות שמקבעות את הנפש והגוף כאחד, וחברה מלמדת אותנו תהיה בטוח במסגרת הנרומות שמתקיימות כל השאר מפחיד, והנפילה עוצמתית השפיות נמצאת בנורמל שמסביבך בנורמל שמוכתב ולא בעצמך.
ואז פתאום אתה מגלה את עצמך לעצמך ולעמך אתה זר משנה סביבה חברה אנשי קהילה מתמזג יוצק את עצמך לתוך תמהיל שליטה נופל וקם ולומד ללכת בדרך שהיא רק שלך יחודית לעצמך לא לעמך, נתיבי עולם השליטה ללא שפיטה וכל חודש הוא כשנה ואז שנה היא 12 שנים של מסע, ואתה מסתכל לאחור ואומר זה הבחירה הכי טובה ללכת נגד הרוח של העולם שהיה ולכיוון הרוח שבתוכך, וכל זה תוך אינטרקציה שמפתחת אותך האינטרקציה בין אדם לאדם בתוך תמהיל שבסיסו מיניות ומשם הצמיחה.

כשיש לך לב טוב
זה תמיד ניראה כאילו אתה נותן יותר מדי
אכפת לך יותר מדי
אתה עושה יותר מדי
ולא מקבל באותה מידה
זה כי אף אחד לא יכול להיות אתה.

רציתי קצת 

לדעת עלייך הכל 

ללמוד אותך 

בפנים 

מה שלא כולם רואים 

להעמיק לתוך גופך 

לזרום לך בורידים שם יש ורדים

רציתי..

מצאתי את עצמי צף בתוכך 

לפני שנתתי סטירה על עורך

ברור 

כל מה שאני רואה

לכן אני כאן איתך