נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את ללא תחתית ללא חת בחטא

את לא מחפשת ריגוש
הריגוש בשבילך כבר היה
את מחפשת סדר
יד שתחזיק אותך
כשהתודעה שלך מתפזרת
לרצפה
והתשוקה שבך מבעבעת

הרעב בעיניים שלך
לא למגע
אלא לפקודה
לשקט שיש רק כשאין לך
שום בחירה

את טוטאלית כלכך את מודעת
שאת מפחדת מעצמך
יודעת שהבור שבתוכך
לא נגמר
ואת לא רוצה ליפול
כמו קטנה שצריכה יד במעבר חצייה
את רוצה שאני יוביל אותך למקומות
האלו בך הכי מטונפים
הכי חשוכים וידליק שם את האור
ירידה אחר ירידה
במדרגות היצרים
כמעט לאחרים זה מרגיש כמו צירים

את רוצה להרגיש כלבה
לא אישה
לא ילדה
יצור של צורך
של שליטה
של שייכות
ממוקדת במחשבה

בלי דעה שמפריעה
יש לך הרבה דעה בחיים
בלי מחשבה עקבה כבדה
רק רצון
להישמע לשמוע
לשרת להתמסר
בלי להתמסחר
נטו כמו שזה נשמע

ואני כאן
כדי להחזיק לך את החוט
כשאת שוקעת בבוץ
ומתקלחת בו
נהנת מהזימה

שני עולמות בך
ביום את יודעת לדבר
איתי את יכולה לסתום
אני קורא אותך
את אוהבת להוביל
את זו שאחרים נשענים עליה לפיתרון
לפעמים בלי לשאול

אבל איתי את רעבה למבט אחד
שאת נשברת אל תוך שקט
שאליו את כלכך חושקת וכמהה..

זה לא משחק אצלך
זו אמת חשופה
את לא עושה את עצמך קטנה
אני חוזרת לגודל שלך
לפינה למלונה

ויש בך פחד
שיראו בך את הפנים
הפנים שלא יודעות להגיד "לא"
שרוצות רק "כן, אדוני".
שיבחינו בך ברגעים שאת כלום
ולא להבדיל כמה את הכול
וכמה קול יש בהתמסרות שלך
מה אם הם יראו אותך על הברכיים
מה אם הם ידעו
כמה שאת צריכה שישפילו אותך
כדי להרגיש שאת קיימת

להתבלבל
אם אלה חיים כפולים
או פשוט מי שאת באמת

אני כאן כדי לאזן

יש פרק אייקוני בסיינפלד שבו אחת הדמויות מספרת סיפור, ובמקום להיכנס לפרטים, היא פשוט אומרת "yada yada yada"
קיצור דרך מילולי לדילוג על כל מה שלא בא לה להסביר. זה קטע מצחיק בסדרה, אבל בחיים האמיתיים במיוחד בקהילת ה-BDSM הידה-ידה-ידה הזה יכול להיות...

יותר מדי פעמים, אנשים נכנסים לעולם של BDSM מתוך סקרנות, תשוקה, צורך עמוק אבל מדלגים על שלבים חשובים. לא לומדים פרקטיקות, לא מבינים גבולות, לא חוקרים את עצמם או את מי שהם רוצים להיות בתוך המרחב הזה לא שואלים שאלות את עצמם ןהסביבה מנהלים דיאלוג עצמי ומקצרים את הדיאלוג לדילוג. הם שומעים על "שליטה", "כניעות", "קשירות", "פלוגינג" ומיד רוצים לקפוץ פנימה. ידה ידה ידה... ואז או מתאכזב, או מרגיש שאיבד את עצמו.

או יותר מזה ידה ידה התאהבות 

BDSM זו לא רק אסתטיקה של עור ורצועות, זו שפה של תקשורת, של הסכמה עמוקה, של בניית אמון. זו דרך לחקור את הזהות, להבין מה אנחנו רוצים, להרגיש בטוחים בתוך פגיעות. כשמדלגים על הלמידה, כשלא עוצרים לקרוא, לשאול, לדבר אנחנו לא רק מחמיצים, אנחנו מסכנים את עצמנו ואת האחרים.

והעניין הוא שזה לא תמיד מתוך רשלנות לפעמים זה פחד. פחד מלגעת באמת בכאב, בפגיעות, באגו. הרבה יותר קל להגיד "אני דום" או "אני סאב" ולשים ידה-ידה-ידה על הדרך לשם. אבל הדרך היא כל הסיפור, זה כל היופי הגילוי התמשך השיח על בדסמ על עצמך ועם עצמך..
אנשים עושים ידה ידה עם קילור למשל או עושים ידה ידה על מערכת יחסים אתה מכיר אותה ופתאום היא שלך לחתונה אחרי הפגישה הראשונה
זה בטבע שלנו לקצר תהליכים..וזה בעיה? אולי זה קצת סיכון לסיכוי וסיכוי לסיכון..
בסופו של יום אנחנו חיים במציאות מאוד דינמית מדינית וארצית ממהרים במדינה מאוד נמהרת
יצר הישרדות
אבל אנחנו מפספסים כמה יופי כמה אופי יש בלנשום תהליך ארוך בלי ידה ידה..

קהילה בריאה היא קהילה שמעודדת עומק, תהליך, התבוננות. שמבינה שפנטזיה היא רק נקודת התחלה. שלא כל מי שאומר "SSC" (בטוח, שפוי, מוסכם) באמת חי את זה. שמלמדת איך להקשיב, איך לשאול "מה אתה צריך?", "מה חשוב לך?", "איך אתה רוצה שיכירו אותך?".

אז אולי הגיע הזמן להפסיק עם הידה-ידה-ידה. להפסיק לדלג. להתחיל לשהות קצת באי נוחות, בלמידה, בקשרים אמיתיים.

אני רואה אותך

ואת אותי

את לא כזו רחוקה פיזית

אבל את מרגישה אותי

אני ואת באותו ראש

סוטים מהישר

את יודעת שזה התאמה

וזה קצת מפחיד

אותך 

לא אותי 

אבל את יודעת 

כל מה עברת הוביל אותך אליי

את נלחמת בעצמך 

כי זה מה שאת יודעת 

אבל את מודעת 

את שלי 

את יעולה להיות 

כלכך שלי שזה מפחיד ומרגש 

בחלום אני לוחש בך

אני שר לך שירים שיר...

שלא נגמרים 

מפריחים בך ציפצופים של ציפורים

מלבלבים בך פרחים 

ואני אוהב את הפומבי
הרחבה רועשת
גופים נדבקים
שפתיים מחליקות
צחוקים ו מבטים
אלכוהול נוזל לפיות
ידיים גולשות בין אנשים

אבל אנחנו
כאילו לבד

את על ארבע מאחוריי
רבע עירומה וחשופה
אני מוביל
את עוקבת בשקט
בלי צורך במילים על ארבע

אני רואה את המחשבות שלך
ואת רואה את שלי
הביטחון הזה הבנה עיוורת
זה סינרגיה שאליה כולנו מייחלים
זרם מתחת לעור שקט בעיניים
משהו שהוא רק שלנו כלבה ומאלף

אני עוצר
את נעצרת
בלי שאלה
יד בשיער שלך
"צמאה, כלבה שלי?"

כוס מים 
זורק את הכוס על הרצפה
את שותה בפקודה
כמו תענוג צרוף של ליישם את הפקודה
הם מסתכלים
אבל אנחנו לא שם
אנחנו לבד 
גם כשהעולם בוער מסביב חום זיעה 

את כלבה ואני מאלף

בסוף כל הדרכים הובילו לכאן

קרה לכם פעם
שאתם מזהים את הקול, את העיניים, את ההרגלים אבל משהו מרגיש לא נכון, כאילו האדם שלידכם הוחלף במתחזה?
זאת לא רק תחושת בטן. בעולם הפסיכיאטרי זה נקרא תסמונת קפרגרא – מצב נדיר שבו אדם בטוח שמישהו קרוב אליו הוחלף באדם זהה, מתחזה. הפנים מוכרות אבל הלב לא מתחבר. זה קיים ב-DSM כמעט bdsm (המדריך הרשמי להפרעות נפש) כסוג של דלוזיה פסיכוטית.
אחת לכמה שנים מתפרסם ספר עבה וקר **ה-DSM** – תנ"ך הפסיכיאטרים, שממפה את נפש האדם בקווים שחור-לבן. DSM – *Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders* – נכתב בשפה קלינית, נוקשה, שבאה לעשות סדר בעולמות שבריריים ומורכבים. מהדורה אחר מהדורה, הוא מגדיר מחדש את גבולות הנפש: מה נחשב נורמלי, מה נחשב פתולוגי, ואיפה עובר הקו הדק שבין סטייה לביטוי עצמי.
כך למשל במהדורה האחרונה נכנסו תופעות חדשות שמספרות לא רק על האדם – אלא על התקופה: *דיכאון מגדרי*, *התמכרות לסייבר-סקס*, *חרדה מהיעדר חיבור לאינטרנט*. אנחנו לא רק משתנים – אנחנו משתדרגים ומשתבשים בו זמנית.

מה הקשר ל BDSM וקפרגרא.
הרי לפעמים BDSM הוא דרך לשחק עם הפחדים הכי עמוקים שלנו:
שיאבדו אותנו.
שנשתלט על מישהו.
שנפסיק לזהות את עצמנו.

העומקים האלו אי אפשר לחיות בהם אבל אפשר לבקר אותם.
וכן, דווקא שם במרחבים שבהם אנחנו בוחרים לשחק בזהות, לשבש שליטה, למחוק שמות פרטיים ולהפוך לאובייקט/דמות/קול יש משהו שמזכיר את קפרגרא.
אבל במקום שהזהות תתערער לנו בלי שליטה אנחנו מזמינים את זה.
אז שולט הופך להיות דוש אבל אז חוזר לעצמו ונהיה רך ועדין ומתחשב, ומי שאיתו לא מכירה לא אוהבת שהוא ככה, או לפעמים נשלטת טוטאלית בסשן חוזרת לעצמה ונהיית פתאום חרדתית דאגנית
אנחנו רוצים שהאחר יראה אותנו אחרת
אנחנו מסכימים להפוך למשהו אחר, אבל עד גבול מסויים.

בקפרגרא, הניכור כואב ומפחיד.
ב-BDSM, הניכור לפעמים הופך לאינטימיות עמוקה.
אותה פעולה תזוזה בין מה שאני ומה שאתה יכולה להיות או טראומה… או ריפוי, ולרוב טוב לנו
אבל לפעמים אנחנו שוכחים שמהצד השני יש בן אדם עם מכלול של דברים..
אנחנו מצפים ממישהו להיות משהו תמיד
שהוא לא יכןל להיות תמיד
ואז מרגישים שאנחנו לא מזהים אותו כך...
וזה גורם לנו לסיים איתו.

אני כל הזמן מדבר על הרעיון שבין דמות לבן אדם בין פנטזייה למציאות
כי כל הזמן נתקל במקרים כאלו...
של כמה סבלנות ראייה נכונה יכולה לעזור

אני יודע כמה את רוצה

להתעורר איתי באיזה בוקר

השעון לא העיר אותך
אבל אני כן
בלי מילים
רק מבט וזין עומד
ואת עוד חצי ישינה
חצי חלום חצי עין פקוחה
הגוף שלך כבר שלי
את הרי יודעת את זה

משוך מהשיער לכיווני
ככה את מתעוררת בשבילי
נושמת את הזין שלי
שמיכה נשלפת בציווי
רגל אחת
ואז שתיים
פשוקות לרווחה

מציאות חמה
בקור הבוקר
העור עוד חמים מהלילה
אצלי אין חמלה של בוקר
יש לך אבל אחלה ארוחה
החמה יצאה וגם את מהמיטה

אני לא מגיש קפה
אני מגיש פקודות
ואת מקבלת מוצצת אותן
אותו אלייך
מה יקרה כשאבחר את הצעצוע הראשון?

בוקר טוב
העולם עוד ישן אולי
אבל אצלנו
כבר התחיל הטקס
את מחייכת בסוף
צוחקת על זה
אבל שונאת אותי קצת
כמו מפקד סאדיסט בצבא
שתמיד יוצא דאדי טוב

על "שולטים" עם תסמונת הגיבור ואלה שרק רצו עוגן.

הוא יגיד לך שהוא יודע.
שכולם פה זאבים והוא שומר הסף

או סתם אכפת לו ממש..
הוא ילביש את עצמו בתחפושת של מושיע,
יציע "עזרה" עטופה ב"חברות ללא אינטרס",
ואז... יתחיל להוביל. לגעת. לשלוט.
אבל רק מתוך דאגה, כמובן.
"אני לא מנסה להתחיל איתך.." 

יסגור אותך באיזה אהבה כזו...רגש

הוא לא ישאל אם את פנויה רגשית
זה לא העניין בכלל..גם כשזה לא לעניין..
הוא יגיד לך שאת פגועה.
ואם לא עכשיו פגועה אז תדעי "זה יגמר ברע עם..ו
תשמרי על עצמך בעצם אני אשמור עלייך"
הוא לא יציע קשר כרגע אבל הוא ינסה יבנה תלות..ואולי הוא כזה שבכלל יגיד לך תהי שלי זה יציל יצמיח אותך..
"אני הרי מיוחד, אני הייתי פה ופה ופה… אני רואה אותך."
הכוונה בכלל: "אני רואה את הסדקים שלך,
ואותם אני רוצה לנצל כדי להרגיש גדול."

כי בתכלס, זו לא שליטה
זו תסמונת הגיבור,
הצורך הפנימי להציל אחרות כדי להציל את עצמו.
לשלוט מתוך צורך להיות חיוני...
להיות היחיד שמבין, שמוביל, שמציל...
שליטה שהיא תסמונת ולא תוצר אמיתי של הבנה הכלה הסכמה וכו..

ואת? רק חיפשת עוגן.
רק מישהו שיקשיב בלי לאזוק.
שישאל, ולא יניח.
שיהיה שם, אבל לא ייכנס לך מתחת לעור.

אז בואו נלמד לזהות את זה.
בדס"מ לא חייב לבוא על חשבון איזון.
שליטה לא חייבת להגיע עם פטרונות.

אדם אמיתי רואה את אדם מולו ובחירות ולא בלי היכרות איזו דמות של חיה פצועה... 

ודום אמיתי? לא יציל אותך מהעולם
הוא ילמד אותך לחיות את עצמך ועם עצמך.

ואת מגלה

ואז מתגלה

נבראת אליי ליחוד לא לשוויון 
ואת חד פעמית כיצירה שמורה
את עם תכונותייך וכוחותייך
נתונה לי ייחודית ונכנעת בידיי

ברצון בתשוקה באמת שבך

הקשר שבין אדון לנשלטת
הוא גשר אל דרך הסוד 

בלחישה במגע בליטוף וסטירה בצווי 
ותפקידי לשמור שלא ייקרע
שלא תאבדי בלי פקודה

רצונך נמס לתוך שלי
תאוותייך אינן שלך כבר
אלא שלי ללטף
לכוון
למתוח לחזק 

ולשחק בהן עם החן 

ובמחשבותייך

אל תפחדי מן הצל
מן הלילה שבך
אני אורח בך
אוחז במושכות שלך 

מאיר את החדרים 

עם פנס 

מדליק אש 

ולמען ההשוואה שלא תושלם
הבה וייאמר באור של אמת
לא היית לגאון ההתקשרות
אלא חוננת באינסטינקט
לתפקיד המשני
הנכון
הנשלטת שבך 

רק לי 

ולעולם את משהו אחר לגמרי

לך תכניע 

היא שאלה אותי?

כמה מדרגות עלית לאחרונה ? 

אמרתי לה..

מלא..כמעט נתפס לי השריר

אבל הגעתי אלייך משוחרר

והיא ענתה..

אני?

אני עליתי רק שני מדרגות

והן לא קידמו אותי לשום מקום

חוץ מאלייך

אבל זה סוג של קומת קרקע כרגע

ואני עניתי..

מעולה 

מפה אפשר רק לעלות

אני מעדיף אותך כאן

למטה 

על ארבע

בקרקע

ועולה בקצב שלי 

למעלה

אולי פשוט נכתוב כאן משהו

באדום אדון

מה את רוצה לרשום?