נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

יש זכרונות יותר גרועים מכדורים
צלפים מלאכים של אלוהים יורים
האם באמת הזמן מרפא הכל ואולי זו אשליה

העיקר שנשאר עם כוונה כמו הכוונת על הנקודה

והאם כל עוד מישהו זוכר אותנו כשאנחנו בחיים

ואני שואל ואין עונה
אותם המוות הפתיע בעבודתם
נפלו שם על משכבם
שם נפלו חברים ושם נפלו אחים

זיכרון של אושר הוא איננו עוד אושר
וזיכרון של יגון הוא עדיין יגון
המוות הוא סוף החיים אך לא סוף היחסים
ישאו בליבם הקרובים

ואני עטוף בדגל עמי
דמעות מחלחלות באדמתי
דמעות מעניקות משמעות לאדמה
כך הצער לא עוזב הוא מחיה את החיים

מלחמה ושירים על גבורה
והם באדמה
אולי יחזרו פרפרים
אולי כאנשים
ואני אחפש פרח נוי על מצבה

ועל אלה החיים

על יוחכם מתרפים