נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לקח לי זמן לבטל בך את הזמן
השעון אשר נטמע לך על פרק כף היד
מריץ אותך כל הזמן
ואת רצה בין המילים
לשירים לשבילים לרגעים לתחושת
ואנשים

כובשת רעבה
תמיד צריכה להיות
ללא תהיות חדה
הריגוש שחולף ומוחלף באחר בשניה
הזמן מכתיב אותך
אך ההרגשה של מכתיבה

אם לא בית אז עבודה
אם לא עבודה אז סקס
אם לא סקס אז משהו אחר
ככה את במחשבה חסינה
והכל חולף כאילו בשליטך
מרוץ שלא נותן לך להיות
פגיעה
תמיד יש את הדבר הבא

ואני כמו קיר באמצע הדרך
גורם לך לעצור
לחשב מסלול מחדש
לנשום ולהסתכל
להתבונן להרגיש
ואז להתרגש
חיבור כזה
עם חיבוק כזה