באתולוגיה, המונח לֶק נועד לציין התנהגות ייחודית לזכרים מסוימים אשר מתקבצים באזורים קבועים לצורך חיזור(הכלוב) בדרך כלל לפני או במהלך עונת הרבייה, וזאת על מנת שהנקבה תתרשם מהם ותבחר להזדווג עימם.
הם מפרסמים תמונות, וכותבים שירים סיפורים ודעות, חלקם מעמיקים בפרופיל את דעתם על רצונתם, ורצונות אחרים.
ההתנהגות בשטחי הלק מלווה גם בתצוגה ויזואלית בולטת של הזכר שנועדה להרשים את הנקבה.
הזכר נוהג להכין בקרחת היער "בימה" נקייה, וכאשר הנקבה בוחנת אותו.
לאחר שהלק הסתיים והנקבות בחרו את הזכרים, האחרונים מפיקים קולות חזקים בתדר נמוך(פוסטים מרובים), הדומים למעין רעמים(תיסכולים), כדי למשוך אליהם בת זוג להזדווגות. הפקת קולות אלו מכונה "בימבוּם", והזכרים יוצרים אותם על ידי ניפוח שק בבית החזה שלהם(האגו).
הלק מורכב בדרך כלל מזירת הלק(הכלוב) שבה נמצאים בפיזור מספר שטחי לק בלעדיים(הבלוג,הפרופיל,המנוי,האלבום). זכרים אשר חופפים במידה מסוימת אחד לשני(שולטים,נשלטים,ואחרים). אזור הליבה של הלק מאוכלס על ידי האלפות - הזכרים
שלהם גם יש את הסיכוי המרבי להזדווג עם רוב הנקבות. סביב לשטח האלפות נמצאים בצפיפות גבוהה יחסית השטחים של זכרי הבטא כשהסמיכות שלהם לשטח האלפה מצביעה על כוחם ומעמדם בהיררכיה וגם להם יש סיכוי גדול להזדווג עם נקבות, ומסביב להם בצפיפות נמוכה יותר השטחים של זכרי הגמא, הדלתא, והלאה עד לאומגה (במקרה ויש זכרים רבים). זכרי האומגה נמצאים לרוב בשולי הלק או אף מחוצה לו, ולהם יש את הסיכוי הנמוך ביותר לזכות להזדווג עם הנקבות(וירטואלים). כל זכר מנסה להתקדם בדרגתו ובשטחו באמצעות מאמצים אל מול הזכרים החופפים לו.
