נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את נכנסת לעולם
של יצרים
שואבת סופגת
משפטים ומילים

ובעולם של יצרים
כולם בטבע חיים
רובם הופכים לטורפים
האדם פועל על אוטמט
ואינסטינקט חייתי

ואת הטרף
הגורה שרק באה
לרחרח את הסביבה
החדשה מתלהבת
מהנוף לראות וללמוד
וריח הדם חזק
והשיניים חדות
וגם זה כיף
כי החושך ממכר
היית באור
ושם משעמם

להיות מצג על הצג
או שם או כאן
הריר הזה על הריצפה
דווקא מעודד
את הלב שנשבר
בעבר
ואז הוא נשאב..
ונמחץ...
ואת לומדת לאהוב
את הכאב הריגשי
את הדיסונס
בין הבריא ללא בריא
ההתמזגות בין מציאות לדמיון
מעוררת אצלך הכל
ואת מרגישה..
סופסוף

אבל לא יצרת לך
עוגן איזה עמוד
מגדלור
הסערה שואבת
ואת נמשכת
ואין כבר מפה
זרקת...

ומתי די...
בסוף
מה ששלך שלך
מה שלא לא
בסוף הכל מסתדר
כולם נופלים וקמים
השאלה איך
ומה נותר עלייך

בסוף את מבינה
ההתחלה תמיד סוחפת
ואת מתקבעת
מתגבשת
ונהיית הגירסה החדשה
השאלה מה הרווחת
או את עצמך
או שום דבר