היא כל הזמן חשבה
שהיא משוגעת סוטה שונה
בלי שורשים לאדמה
המסלולים שבחרה
היו הכי קשים להליכה
הרגליים יחפות מסע שלם של כאב ואכזבה
עייפות החומר שנצברה
הלילה היה רווק
והשמש מסנוורת מידי
הכל היה מעורפל
ערפל מידי
מיניות ללא שליטה
מלאה השפיטה
גאות ושפל
מתעצמת ומודחקת
לתוך כספת
הגוף והנפש
שני קצוות
ואין יד שמאחדת
ואת לא מחודדת
היא מסתובבת מסביב
רק בוהה
ולא נוגעת
רק מאזינה
ולא ניגשת
לא בטוחה
אם להמשיך
או שאולי
הוא רק במסכה
קצת שואלת
קצת מתעניינת
היא כותבת בלב
ויוצרת את עצמה
בתוך העולם הדמיון
שם בטוח יותר
שם הכל חופשי
המציאות מורכבת
קצת צוחקת
קצת מחרמנת
קצת מתחמנת
קצת בטוחה
אולי זה עדיף המרחק
אולי שם הכל
חשוף מידי
בגונגל הזה
מלא עצים ושיחים
אדמה רוויה בכאב ודם
היא רק גורה תמימה
כלכך הרבה צבעים חיות ומסכות
הכל מבלבל בשבילה
ורק לא להיפגע
כי אם תיפגע
מי ילמד אותה
להחלים
חלון לחלום
לעיתים מראה
בכלל סיוט
צריכה עוגנים
ושם אנשי הא ודא
לדעת שאפשר להתקיים
גם מבלי ללכת לקצה
ואולי תפגוש אולי תתגשם
רק נימאס לה להתלבט
להתחבט
שיבוא כבר אחד ויקח
וכשזה יקרה
הגורה הקטנה תתקרב
לאט לאט תישון לידו תתרגל לחיקו
והוא יקח אותה בשיניו
וישימים אותה על גבו
וילך איתה בגאווה
יראה לה את היופי
כשהטבע פראי
ותוכל לגדול בחיקו להפוך ל
אמת
למיניות
לאור
לחשיפה
לעירום