נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לוחשת כנערה חשופה

לאוזן מנוסה

את אשר על ליבה

לוחשת את סודות

הנשמה

פורקת מטען

שנצבר עם הזמן

וכהמילים יוצאות

ויש מקום

הזמן נעצר

מדממת את נפשה

לתוך נפש תאומה

מתוך אמון

ולו היא חיכתה כלכך

אין תחתית וסוף להכלה

ביני לבינה

בתוך זרועות פתוחות

פותחת את ליבה

ועכשיו נמסה

מתפרקת כולה

מתפוגגת

כשהיא מתמוגגת כלכך

השריון שנבנה

כבר לא מסתיר

את חתכי העבר

ואני

לתוך כלי היצירה

אביא את שאריות העבר

אבחר בקפידה

מה נכון ומה נבון

אבנה אותה שלמה