נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני אוהב את המבט הזה בעיניים שלך

כשאת מעצבנת אותי בכוונה ואת הרי יודעת

לאן זה יוביל לאן נגיע

ואת רוצה שזה יצא ממני

אבל את אוהבת שזה טבעי

לא איזה סצנה מתכוננת מראש

כשהמבט הזועם שלי המחנך שבי 

הופך לריגשי

ואת הכי אוהבת אותי שם

על הקצה 

כשהמחשבות בראש

הופכות לעשן סמיך

ושם? שם אני מעניש אני רע

נותן לך מכות מפרק ומרכיב ובונה 

משתמש וזורק ואז משתמש וזורק שוב

ומשאיר אותך שם שרויה

בוכה מכל גמירה וסטירה

משומשת ומסופקת

עד שבסוף

את מחבקת את הרגל שלי

מתחננת  להפסקה קלה 

אבל לא באמת

בא לך עוד

בא לך שאני אצעק

ויחטיף

אהיה אבא ודום

ואת לא ילדה

את כלום

אוויר בידיי