נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אנחנו נושמים
אוויר פסגות
ואז יורדים
הירידה תלולה
ואת צריכה יד להחזיק

אני שם ואז
את מתחילה לרוץ
הסוף מלמעלה למטה
ניראה תמיד קרוב
לא כמו הסוף
מלמטה למעלה

אנחנו כאלו
שתמיד מתקדמים
עולים ויורדים
לא מפסיקים
ולא מסתפקים

נשארים אנושיים
בתוך תבניות
של סרטים נעים
סצנות מורכבות
מכל פאזל של יום
שיגרתי

היו ימים
והיו שעות
הווה שהפך לעבר
ועתיד מזדמן בכל שניה
הזמן לא פקטור כאן
הוא רק הרקע
מהחיבור שנוצר
ואנחנו התוצר

אני רק זוכר
איך בכל עלייה
ובכל ירידה
בסוף...
חיבקתי חזק
התמזגנו
התמוגגנו
התפוגגנו
שתי נשמות
נשמת אותי
נשמתי אותך
שתי נשימות

בסוף תמיד טוב אמרתי לך
הכל מתייצב לשם
ככה זה כשיש אהבה
ואנחנו אלו שכותבים
את הספרים שלי ושלך