נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני אוהב

כשאת מאבדת את עצמך

מאבדת את דעתך

יוצאת לטיול מגופך

הולכת בין השבילים

של בין שקר לאמת

שאת כבר לא יודעת

מי מולך ומי אני

כשאני אותך מצליח לבלבל

את נאחזת במה שהיה

ומה שהיה הוא לא

מה שיהיה

ולא ההווה

כשהמציאות

הופכת להויה

לפנטזיה מתמשכת

ומושכת

ואת מרטיבה רטובה

מגעילה 

תחתיי