גנטיקה היא אחד ההסברים בחקר מחלות והיא אחד המדדים לניבוי מחלות גוף ו נפש אצל סוגי מטופלים,
אלא שיש תופעות שגם גנטיקה לא מגדירה....
כמו התופעה סינדרום פריז, תופעה שמתרחשת אך ורק בעיר הבירה הצרפתית באופן הזוי רק ליפנים.
במסגרת התופעה תיירים יפנים בעיר האורות חווים סוג של הלם תרבות שבא לידי ביטוי במעין טירוף, הזיות, תחושת רדיפה, פשוט הרגשה שהם נמצאים בתוך חלום (דה-פרסונליזציה). חוקרים שחקרו את התופעה מעידים שהיא מתפרצת בכל פעם שהדימוי המושלם של העיר, נפגם, וכשמגלים התיירים שהעיר איננה מה שהם חושבים, אלא עיר רגילה בה ניתן למצוא אנשים חצופים, לכלוך על הריצפה, אלימות, או רמאות, פוקדות אותם התופעה אך לתופעה אין קשר לעבר נפשי בעייתי. התופעה נפוצה רק בקרב יפנים דבר שגרם לשגרירות יפן בפאריס להקים מוקד מיוחד שפתוח 24 שעות ביממה לטיפול בתיירים שסובלים מהתופעה.
במוקד ישנם אחיות ורופאים פסיכיאטריים זמינים שבמידת הצורך מסייעים בפינוי והחזרה אל המולדת, שם עוברת המחלה באורך פלא.
יש כאלה שמגיעים לעולם הבדסמ, ומקבלים הלם תרבות, לא בדיוק מה שהם דמיינו או רצו, קיוו, חלמו, או פינטזו, ולפעמים לרוב נפוגם הרצון והיכולת לתקשר אם אלה שכן מתאימים להם, לרוב הכניסה היא דרך פלטפורמות חברתיות שונות ואתרי תוכן, לחלק אחר
זהו מפגש עם מישהו שמפתח אצלהם את הרעב לדעת עוד על השייכות לעולם כזה לבחון את הרעב הזה
אבל לא בוחנים מספיק את עצמם לפני שמעניקים ומעמקים אינטרקציה עם מישהו אחר.
זהו עולם שמקדש את המסכה עולם שברובו אוהב להישאר אפל ובתוך בועת עשן סמיך והוא בעיני רבים חצי הצגה חצי מציאות, מהלבוש דרס קוד ועד כללי התנהגות ועוד.
בדס"מ הוא עולם שצריך לקחת בקצב שלך וללכת בו כמו בכל עולם אחר ניסוי ותהייה ולמידה וחשיבה
לפעמים פוגשים אנשים ספציפים שאולי ילמדו אותך מה לא ואולי גם מה כן, מפגש אחר יכול להוביל לנקודת מבט אשר תשתנה עם הזמן,אך מה שכן מעיר וצריך להאיר היא הההסתכלות הבריאה כלפי שאר האנשים בסצנה הבדסמית, הקהילה, והסתכלות הזו נפגמת.
אין ספק שרעיונות אירוטיים ופנטזיות הם הבסיס של כולנו כאן, גירוי אישיותי מיני שהוביל אותנו להישלט או לשלוט ואז עוד במקום לתהות לבחור לנסות להיות ולהתממש.
אני תמיד אומר ומייעץ לכל מי שחדש בעולם הזה במשפט אחד, תישאר נאמן לעצמך, כל השאר יגיע ואם תגיע אתה כבר תדע, לך בקצב שלך.
כולנו צריכים להתייעץ זה לא בושה גם אני וגם אתם, אנחנו כמו קנקן כולם צריכים לרוקן ולמי, לכן העצה השניה שאני נותן זה ליצור סביבה בטוחה עם זה מידע מקדים כתוכן עוגני תוכן נקרא לזה ועד עוגנים רגילים. ואפשר למצוא קודם כל חבר, או מישהוא שניתן להתייעץ דברים שלא תמיד אנחנו רואים ממבט ראשון שני או שלישי, או בכללי לפתח שיח.
כי העצה השלישית היא שאינטרקציה זה האלמנט הכי מקדם בעולם כזה, שיח נכון ובריא לפני אחרי ותוך כדי.
ויש מצב שהחיבור והחיבוק האינטלוקטאלי איתם יעזור לכם הרבה יותר מאשר חיבור התממשות זוגית,
וזהו אחלה בסיס להתחלה טעימה ראשונה מהעולם הזה.
וצריך להתבונן מבחוץ על הנעשה מספר רגעים לפני שמחליטים לצלול עמוק אבל בזה כולנו חוטאים, קשה לדעת שיש משהו שיכול לעשות לך טוב ולא לנסות לגעת בו ישר.
אנחנו רוצים להמציא את עצמנו מחדש, לא רוצים להיות בהתחלה, הפחד הוא להודות בכישלון, הפחד הכי גדול הוא להודות שרק התחלנו, אז אנשים באים לקהילה וממציאים שהם 15 20 שנה בעולם הזה כבר, וזה סוג של ניסוי ותהייה שלא בריא בכלל, ואולי יש כאלו שניסו והצליחו, מי אני שישפוט, אאבללא צריך לפחד כלל, ולא לתת לפחד לשלוט בנו.
איזון הוא שם המשחק, גם במציאת זיווג, גם בהתממשות, גם ברגש, איך אמר פרויד, כל דבר הוא טוב כל עוד הוא לא בהגזמה, ומחושב.
ואז בא גוזף מרפי וגם אמר חשיבה יוצרת מציאות, לפניהם היה הרמב"מ שאמר תהיה כל קצה ואז תדע את האמצע, פניני חכמים ציטוטים? ממתקים של אמת
מה נכון לך? להיות בעולם הזה? אמיתי.
השקר תמיד יסכן חבל דק, פחות לחשב סיכונים יותר סיכויים, עדיף להישאר נאמן לעצמך ומעצמך לאחרים.
בשבילי זה היה מסע מטלטל בעולם הבדס"מ ועדיין כזה, כלכך עמוק צללתי שזה שינה לי את יסודות התפיסה אבל נאבקתי להישאר נאמן לעצמי,
רק אהבה