נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

פוסט שכתבתי לקהילה.
לכל אחד ואחת מותר לטעות.
וכמובן לתקן את הטעויות שלהם, במסגרות הקהילה.
בואו נהיה קהילה מחבקת, מלמדת, נעימה, שלא אוכלת את יושביה, אלה מכילה, ומגיבה בהתאם לכל סיטואציה גם אם היא מעוררת רגש ויצר כלשהו.
יש טעויות שיתוקנו בדרכים מסויימות פחות מבליגות אולי יותר ישירות ובצדק במסגרות הקהילה והפלטפורמות המאפשרות את קיומה כמו מועדונים, קבוצות, ואתרים אך חשוב לזכור הן בנויות על בני אדם, המושג בדס"מ בנוי על בני אדם, הערכים של עולם השליטה בנויים על בני אדם.
בואו נלמד חדשים, בואו נאמץ חדשים, נתקן טעויות, נסלח אם אפשר נתווה דרך לטועים, אלא אם כן יש כאן פגיעה זדונית בכוונה תחילה, שם נאמץ דרכים אחרות למיגור הבעיה.
למה בקהילה שאמורה לחבק את המוזר זה שנוטה מדרך סלולה לקינק וקיום פטיש שלא בנורמה הרגילה.
אנחנו לא נהיה סבלנים כלפי האחר? כלפי זה שלא הבין או לא מובן? ולמה אנחנו המתיימרים להיות האחר, נתייג את האחר ישר ללא היכרות אמיתית נכונה מקדימה.
ישראל היא חברה מתייגת, מלאה ביצרים, ושיסועים, ודעתנות, וצדקנות, עולם של חלטורה וקיצורים לעיתים ואילוציפ, אל תהיו כל מה שישראלי רק תהיו בדס"מים.
רק אהבה, ובואו קודם מאהבת אדם.
נסו להתנהל בפרופרציות מכבוד האדם וחירותו וחופש הביטוי, במסגרת כל פלטפורמה ופלטפורמה.
העולם בנוי על נקודות מבט, מכל גווניו, ומכל צבעיו ניתן להסתכל מעל מתחת ומהצד, אך הזכות הכי קיימת והכי גדולה היא זכות הבחירה, יש בכם בחירה לבחור אחרת, לבחור בעצמכם ובדרכם.
קהילה.
קלה השפיטה קלה הדעה המחשבה הרעיון שאין באמת פגיעה כשמקלדת ומסך בהישג כאן ועכשיו.
קשה הופכת החרטה, פתאום אנחנו בראיית מנהרה מהירה של רצון עז להתנצח ולנצח, זה הפך ממציאות למשחק.
די.
אנחנו כולנו בשר דם ודת ומנהג, רק אהבה.