את אוהבת שהכל שלך הכל בך
את לא תלויה לא חלק את בעיקר העיקר
את התוצר של כל מה שמתרחש מסביב
את אוהבת ללכת קדימה להיתקע במקום זה מוזר
את אוהבת להיות זו שמכתיבה
ואם החיים לא באמת אז את ממשיכה
את יודעת לסמוך רק על עצמך
יודעת להיות לבד כזאבה
לא מפחדת מעצמך
את החברה הכי טובה שיש בשבילך
אבל להיות ביחד? להיאחז?
להתנתק לנתק להישאב
להיות תלויה? להיכבש
פשוט לרחף?
זה לא מה שאת רגילה
ומה שאת לא רגילה
את הכי רוצה
את מרגיש שאת הכי שם
אחרי חיים שלמים שרק ידעת את עצמך
את פשוט רוצה שיחרור מוחלט
כמה פחדים יש בראש מלא בתהיות
ובא לך להיעלם
את לפעמים מדמיינת בעצמך
איך את בכלל כלום ושום דבר חלקיק
ונעשה בו כל מה שאפשר דורכים עליו מבחירה
את רוצה עוד ועוד רק להיות כלום והכל באותו הזמן
את ההרגשה של הכל את מכירה
לקחת אחריות את יודעת על עצמך ועל האחר
אבל עלייך? בא לך תשובה
נטו יד אחת שתעיף אותך
לאן שהוא רוצה לא לאן שאת
חושבת שאת כביכול צריכה
בפשטות? בא לך להתאהב.
את אף פעם לא על מלא
תמיד חצי חצי
וזה נעתק נעצר
האחריות שלך כבוגר גדלה
בא לך להיות ילדה
אהבה ללא תמורה
ראיית מנהרה
נטו נתינה...בלי קשר למה הקבלה.
וזה מבחן
יש את האמביציה להיות מספר אחת
ויש את הרעב הזה לגעת בקצה השני
לשם את מרגישה הכי שייכת בכלל.
